לאחר חמש-עשרה שנות "גלות המשוררים" חוזר ברטולט ברכט לגרמניה המזרחית – ניצחון תרבותי גדול למדינה הקומוניסטית. אבל מאחורי אינספור הכיבודים שמעתירים עליו, מסתתרת חשדנות. השטאזי, ארגון המודיעין ש"הקיף כל אדם בחוסר אמון מוּלד, אבסורדי, בלתי צפוי", חושש מהשפעתה של התקופה שבילה ברכט המרקסיסט במערב.
לכן מחפשת זרועו הארוכה של הארגון את המועמדת המושלמת לרגל אחרי המחזאי רודף השמלות. מפעיל הסוכנים הַנס טְרוֹב מוצא ומגייס את מריה אַייךְ, שחקנית בהירת שיער ויפה, אישה שיש לה מה להפסיד. היא מצטרפת ל"ברלינר אנסמבל" המפורסם ו"מִתמנֵית" למאהבת של ברכט. אלא שהאהבה האמיתית תבוא אל מריה דווקא ממקום אחר, לא צפוי...
בעט קל ושקוף, בקטעי תמונות, מצייר ז'אק-פייר אמט, חתן פרס "גונקור", דיוקן של אישה בין המצרים, ושל חברה שבה רשת של מודיעים אוספת הררי מידע על כל חשוד ועל כל מלשין, עד שהאדם והאמנות נעשים בה זניחים, תפאורה בתיאטרון ותו לא.
"אותם בשלות וגיוון – אוזנו הרגישה של המחזאי בכתיבת דיאלוג, עין הקולנוען הרגישה לפרטי אתר הצילומים, רעבונו של המבקר לרעיונות – כולם בולטים למרחוק ב"המאהבת של ברכט", סיפור עדין על כישלון פוליטי ועל אהבה מובסת. אמט שולט בסיפור שליטה קפדנית, הפרוזה שלו חסכונית, יפה, שקולה, ומה שלא נאמר חשוב אף הוא. מה שיכול היה להיות חזרה שדופה על ההיסטוריה נעשה דרמה משכנעת על תקווה ועל אכזבה, והעלאה עזת ביטוי של זמן ושל מקום שאינם עוד."
טיימס ליטררי ספלמנט.