הסכנות שבהתנהגות נלוזה
הערב אצל הרוזנת דה גְרַנלייֶה הסתיים תמיד מאוחר למדי. באחד מלילות החורף האחרון, בשעה אחת אחר חצות, עדיין נמצאו בטרקלינה שני אנשים שאינם מבני המשפחה. איש צעיר ויפה תואר יצא משם בשומעו את קול האורלוגין קורא את השעה. משהגיע שאון המרכבה שלו מן הרחוב, זרקה הגברת דה גרנלייה מבט דואג סביבה, וכשנוכחה לדעת שבחדר ליד שולחן הקלפים לא נותרו אלא שני גברים, פנתה לדבר עם בתה.
זאת היתה עלמה צעירה, הדורה ונעימה. היא עמדה מול האח שבטרקלין והקשיבה לשקשוק המרכבה ברחוב בעודה משתדלת ליצור רושם שהיא בוחנת את אהיל הפורצלן המעוטר, חפץ חדש שעוצב לא מכבר.
"קאמי," אמרה הרוזנת והביטה בבתה בתשומת לב רבה, "אני מזהירה אותך שאם תמשיכי לנהוג ברוזן דה רֶסְטוֺ הצעיר כפי שנהגת הערב, לא אוכל עוד לארח אותו בביתי..."
"אמא..."
"די, קאמי... הקשיבי לי, את בת יחידה, את עשירה, ובכן, אין מקום שתהרהרי בנישואים לאדם חסר אמצעים. את הרי סומכת עלי, ילדתי, אז אנא ממך, הניחי לי להנחות אותך מעט בדרכך בחיים. בגיל שבע-עשרה אינך יכולה להתיימר לשפוט מוסכמות מסוימות... עלי להעיר לך רק דבר אחד: לארנסט יש אֵם זוללת מיליונים. הוא מעריץ אותה ותומך בה בחמלה של בן, חמלה הראויה לשבחים מופלגים ביותר. הוא גם נושא בעול הטיפול באחיו ובאחותו, דבר הראוי להערצה כשלעצמו," הוסיפה הרוזנת בארשת ערמומית מעט, "אולם כל עוד אמו בחיים, יחרד כל הורה להפקיד את עתיד בנותיו ואת כספן בידי אדון הרוזן דה רסטו."
"שמעתי כמה דברים המעוררים בי חשק להתערב בשיחה בינך לבין העלמה קאמי!.." קרא אחד משני האדונים שהיו עסוקים במשחק הקלפים.
"ניצחתי, אדוני המרקיז..." הוא פנה ליריבו, "אני נפרד ממך כדי שתוכל לבוא לעזרתה של אחייניתך!.."
"לכך ייקרא אוזניים של פרקליט..." קראה הרוזנת. "כיצד יכולת לשמוע אותי? דיברתי כמעט לתוך אוזנה של קאמי."
"שמעתי דרך העיניים!" השיב הפרקליט והתקרב לאח הבוערת.
הוא התיישב בכורסה הרחבה והרכה שבפינת האח. הדוד הזקן של קאמי התיישב לצדה ואילו הגברת דה גרנלייה התמקמה על כיסא שבין כורסתו של הפרקליט לבין הספה הקטנה שעליה ישבו בתה והדוד.
"הגיעה השעה," אמר הפרקליט, "שאספר לכם סיפור ובו עניין כפול: ראשית, העלמה קאמי תוכל ללמוד ממנו לקחים חשובים, ושנית, הוא יגרום לכם לשנות את דעתכם באשר לרכושו של ארנסט..."
"זה סיפור!.." קראה קאמי, "הו! ספֵּר, אנא ספר, ידידי היקר."
המבט ששיגר הפרקליט לעבר הגברת דה גרנלייה גרם לה להבין מיד את מידת העניין שאפשר יהיה למצוא בסיפור הזה.
בהיות הרוזנת דה גרנלייה אחת הנשים המרשימות והעשירות ביותר בפרוור סן-ז'רמן, אחת מאלה שהצטיינו ביכולת מחשבה, ומן האציליות ביותר, לא היה זה דבר מובן מאליו שפרקליט פריסאי קטן יפנה אליה ללא גינונים ויפגין בביתה ביטחון שכזה. ואולם, לא קשה להסביר תופעה נדירה זו בחיי מעמד האצולה.
הגברת דה גרנלייה שבה לצרפת עם משפחת המלוכה. היא באה להתגורר בפריס, ותחילה התקיימה בצניעות רבה בזכות קִצבה שהעניק לה לוּאי השמונה-עשר מתקציב "הרשימה האזרחית".
כיוון שהזדמן לו לפרקליט למצוא פגמים נוהליים במכירתו בעבר של ארמון משפחת דה גרנלייה על-ידי המדינה, טען הלה שעל הנכס לחזור לבעלותה של הרוזנת. במשפט שיזם הוא זכה, תוך נטילת סיכון אישי, וכך החזיר את הארמון לידיה של הגברת דה גרנלייה.
מעודד מהצלחתו זו נבר הפרקליט במיומנות כה רבה בתחום הייחודי של החרמת רכושם של בני מעמד האצולה1 וברזי רישומיהם המִנהליים, עד כי הצליח להשיב את יערות משפחת דה גרנלייה לידי בעליהם המקוריים, וכן כמה מניות הקשורות בתעלת אורליאן וכמה בניינים גדולים שהקיסר הסב למוסדות ציבור. כישרונו ומסירותו של הפרקליט הצעיר החזירו את ממוֺנהּ של הגברת דה גרנלייה לממדיו הקודמים בהצלחה כה רבה, עד שבשנת 1820 הגיעה הכנסתה מאיגרות חוב לסך של מאה אלף לירות. מאז הכניס לה הפיצוי שקיבלה בזכות טיפולו המסור של הפרקליט הצעיר סכומי כסף עצומים והוא נעשה ידיד המשפחה.
הוא היה בן למעלה מארבעים, אדם נאמן ונקי כפיים, בעל ידע, צנוע ונעים הליכות. יחסו לגברת דה גרנלייה וטיפולו בענייניה זיכו אותו בהערכתם של לקוחות מבין מרבית המשפחות שהתגוררו בפרוור סן-ז'רמן, אך הוא לא ניצל יתרון זה לטובתו, כפי שהיה עושה אדם שאפתן. להוציא את בית דה גרנלייה, שמדי פעם בילה בו ערב זה או אחר, לא נהג לבקר אצל איש. הוא התמסר בלהט לעבודתו, ובנוסף נהנה מחיי משפחה מאושרים מכדי לתור אחר תענוגות החברה הגבוהה. מאושר מאוד היה שיושרתו וכישרונותיו נחשפו בפרשת דה גרנלייה, כיוון שנטל על עצמו סיכון שהיה עלול לעלות לו בפשיטת רגל. לא היה לו אופי של פרקליט.
מאז הוצג הרוזן ארנסט דה רסטו בביתה של גברת דה גרנלייה ולאחר שהפרקליט גילה את החיבה שקשרה את קאמי לגבר הצעיר, הוא החל לבקר אצל הרוזנת דה גרנלייה באדיקות של גנדרן צעיר משוֺסֶה-ד'אַנְטֶן,1 שזה עתה הורשה להיכנס לחוגי הפרוור האריסטוקרטי.
כמה ימים קודם לכן הוא ישב ליד העלמה קאמי דה גרנלייה ואמר לה, בעודו מצביע לעבר הרוזן הצעיר:
"כמה חבל שחסרים לבחור הזה שניים-שלושה מיליונים, הלא כן?.."
"האם זה נורא כל-כך?.. אינני חושבת," השיבה. "אדון ארנסט הוא צעיר מוכשר מאוד. הוא משכיל, הממונה עליו במשרד שבו הוא משרת מעריך אותו, הוא נושא שם אריסטוקרטי, ואין לי ספק שיום אחד הוא יגיע לעמדה גבוהה. בבוא היום ישיג כסף כאוות נפשו..."
"כן, אך אילו היה עשיר..."
קאמי הסמיקה.
"אילו היה עשיר, ידידי הטוב, הרי שכל העלמות הצעירות בעיר הזאת היו נלחמות עליו," ענתה כשהיא מצביעה לעבר הקלפים.
"אילו כך היה," המשיך הפרקליט, "לא היתה העלמה קאמי דה גרנלייה היחידה שהוא היה נושא אליה את עיניו... לכן את מסמיקה, קאמי. הוא מוצא חן בעינייך, הלא כן?.. הרי זה נכון, תגידי..."
קאמי קמה ממקומה בתנועה חדה.
היא אוהבת אותו! הרהר לעצמו הפרקליט. ומאותו יום הבחינה קאמי שידידה הפרקליט תמך ברגש שהנץ בלבה כלפי הרוזן הצעיר ארנסט דה רסטו.
הפרקליט נטל אפוא את רשות הדיבור וסיפר את הסיפורים הללו, המובאים כאן בנאמנות רבה ביותר, ככל שמאפשר ההבדל שבין שיחה בעל-פה לבין סיפור כתוב.