משבר האקלים מוצב על שולחן העולם זה זמן מה כסכנה הגדולה והמקיפה ביותר שהאנושות חווה. סכסוכים לאומיים, עוולות חברתיות, מעמד פועלים - אין סוגיה חובקת־כל כמו משבר האקלים. יושבי תבל כולם נתונים על אותו כדור, תחת אותם שמיים, נתונים לאותה שמש קודחת. על אף היותו נושא מדובר זה עשרות בשנים, רק בשנים האחרונות "זכה" הנושא להיות המטריד ביותר עבור רבים, במיוחד עבור בני דורות ה־Y וה־Z. התמודדות הספרות עם הסוגיה מתבקשת, אם כך, אך כמו כל כתיבה שמונעת מלהט חברתי או אידיאולוגי - מצטרף גם החשש שמא התשוקה הערכית והרצון להוביל לשינוי תפיסתי-חברתי יגזלו את תעופת הדמיון וחופש היצירה.
יצירת הביכורים של הסופר האוסטרלי רובי ארנוט, "להבות", מתמודדת בצורה מושלמת עם הבעייתיות הזו - הסוגיה החברתית מובילה יצירה מלאת דמיון משתולל ורוח חיה ומלאת אנרגיה, שהיבשושיות של דיון עקרוני נעדרת ממנה כליל.
במרכז הספר ניצבת משפחה אוסטרלית חריגה, על רקע הנופים האוסטרליים והקשר שלה אליהם. בראשית הספר, האם קמה לתחייה בדמות עשבייה ירוקה, ובנה הבוגר מואס בתחיית המתים המתמזגים עם הטבע - תופעה רווחת במשפחה מקאליסטר. הטבע המתעורר לחיים משחק כאן תפקיד משמעותי לא פחות מהדמויות המובילות את הסיפור, והם כולם קשורים זה בזה, הדמויות בטבע ואלה באלה. "אימנו שבה אלינו יומיים אחרי שפיזרנו את אפרה בערוץ נוֹטְלִי פֵרן", נפתח הספר וזורק את הקורא אל עולם שנמזגים בו מסתורין וטבע. "היא היתה ללא ספק אמא שלנו - ועם זאת לא היתה אימנו כלל. היא השתנתה מאז פוזרה בין השרכים של נוטלי. עורה היה מכוסה מרבד טחב ספוגי ירקרק וקנוקנות דקיקות של שרך שקוף". הקורא נדרש כבר מהתחלה להתמסר לחוקי הטבע המשונים שהספר פורס, ולצלול אל עולם מיתי חי ובוער. בנות המשפחה שקמות לתחייה בלבוש הטבע פעם אחר פעם - הסבתא, הדודה ובת הדודה - קמות כולן כתרכיב שונה של אלמנטים מהטבע: עור מצופה חולות נודדים או ראש מעוטר ענפי איקליפטוס, ומתפוגגות אליו חזרה משסיימו את מבוקשן.
בתוך השושלת הפלאית הזו אנו מלווים זוג אחים בשם ליווי ושרלוט. ליווי מתחיל לחשוש מרצף הקימה לחיים ומבקש למנוע את התחייה מחדש של אחותו, לכשתגיע. הוא מחליט להקדים תרופה למכה - הוא לא ישרוף את גופתה. הוא יקבור אותה בארון מעץ, וימנע את קימתה לחיים. הוא יוצא למסע אחרי ארון הקבורה המושלם, כשאחותו בת ה־23 חיה וקיימת. כך מתחיל להתגלגל כדור שלג של אירועים, כשכל פרק בספר מתאר את המתרחש מזווית אנושית שונה. ליווי רודף אחר הארון המושלם, שרלוט אחותו נסה מפניו ומסתגרת בחוות וומבטים מסתורית, ויש גם בלשית פרטית שליווי משכיר את שירותיה כדי למצוא את אחותו.
אנו נחשפים להתגלגלות הסיפור מנקודות מבט שונות - של בונה הארונות הטוב באזור, של מנהל החווה החקלאית ושל תושבת העיירה שבה התגוררה המשפחה. כולם הולכים וחושפים אט־אט בפני הקורא את פשר המסתורין הגלום במאורעות הפלאיים - מדוע נשות המשפחה קמות לתחייה? מדוע שרלוט מתחילה להעלות להבות מגופה? ממה פוחד כל כך ליווי ומאין נולדות ישויות מסתוריות שמסעירות את חיי המשפחה?
האלמנטים הפנטסטיים שבספר מתלכדים לכדי אמירה מגובשת ומקורית על תפקידו של הטבע בחיי האדם וההתחממות הגלובלית. קשה לפספס את המשל והנמשל - להבות משתוללות בעולם ומתגלמות בדמויות אדם שנושאים אותם, מעבירים את הבערה אל הטבע סביבם. האדם הוא זה שמבעיר את הכדור, הוא זה שמחמם את הסביבה. בגב הספר מתוארת היצירה כ"מיתולוגיה תמימה ומהנה". במיתולוגיה מהויות מופשטות מתגלמות בדמויות, אלים. גם כאן, המהות של משבר האקלים מתגלמת בשרלוט שנעשית משכן ללהבות. אך לא רק שרלוט - המשפחה כולה רדופת להבות, נסה מעצמה ומנסה להתמודד עם החום המכלה. המשפחה היא דימוי לאנושות כולה, נסה מלהבותיה.
תחת מבטים עגומים ומהורהרים על עתיד האנושות, ארנוט מציע טבע מיתי, דמויות ייחודיות, עלילה מרתקת וצורת סיפור מקורית, בכתיבה מלאת חן, חושניות וחיוניות. אין כאן נימת ייאוש, על אף הנושאים המורבידיים לעיתים שמתוארים, אלא היאחזות עזה בטבע, התפעלות מכוחותיו בתיאורים צבעוניים והרפתקניים.
ארנוט, יליד 1989, מצליח לצלול אל הנוף האוסטרלי ולעשות ממנו חגיגה קרנבלית של תיאורי נופים. הספרות המודרנית הציבה את תיאורי הנוף כמין תצוגת תכלית של הסופר - שם יכלו גדולי הסופרים להביע בעזות את הרושם הסובייקטיבי, להציע את מרכולתם המילולית כדי לתאר את אותו מראה שכולנו מכירים. עם התפתחות הטכנולוגיה הוויזואלית כוחם של התיאורים הלך והתמעט. אך דווקא משבר האקלים מאפשר לכותבים לצלול חזרה אל הנוף, אל הטבע הבוער, להתבונן בו ולתאר את מרחב החיים הבלתי נגמרים שהוא מציע.
כל פרק נושא שם של פרט כלשהו מהטבע המתחבר למתרחש בו - אפר, מלח, ברזל, פרווה, פחם ועוד. באחד הקטעים היפים והנוגעים ללב בספר, מתאר ארנוט את קורותיהם של דייג של טונה ויחסיו עם כלב ים שמסייע לו בעבודתו. החיבור של הצמד למשפחת מקאליסטר שבמרכז הספר נראה בהתחלה קלוש ומתחבר יותר רק לקראת הסוף, אך דווקא משום כך בולט התיאור הרגיש של יחסי אדם־חיה. "הגור של קרל היה ניו־זילנדי צעיר. מבטיהם הצטלבו כשהגור היטלטל בתוך כברת רפש של יער אצות קלפ. החיבור היה חד ופתאומי: קרל צלל פנימה מתוך הסירה, חתר דרך השונית אל יער האצות ונעצר ליד ראש שהגיח מטר לפניו. שתי עיניים שחורות הזדהרו מתוך הכיפה החומה החלקה, והיתה בהן כבדות שלא היתה מוכרת לקרל. זרועו הושטה בלא מחשבה, והוא הגיש לגור את ידו, לרחרוח או לליקוק או לנשיכה. כעבור זמן שנראה לו כעונה שלמה התמסר הגור לאחיזתו והניח לחי חלקלקה ומסרק שפם דוקרני על הקווים החרותים בכף ידו של קרל".
ארנוט מצליח להראות את חשיבותו של הקשר הגורלי שקשורים בו האדם, החיה והסביבה שבה הם מתקיימים. רובי ארנוט מתגלה בספר הביכורים שפרסם בשנת 2018 כסופר שמצליח לתפוס את רוח הזמן - להבות הזמן - ולעסוק בה במקוריות, ומעורר סקרנות לקראת תרגומים נוספים של יצירתו.
רובי ארנוט / להבות, מאנגלית: ברוריה בן־ברוך, עם עובד, 215 עמ
