ליל זכרון

בשפה עכשווית קצובה וטעונה, בלי שום סלסול מיותר, טווה ישראל המאירי כעין סיפור בלשי אלים, ישראלי מאוד בהוויה הגלילית העולה בו, והקורא נעשה שותף פעיל בהרכבת חלקי התצרף עד לפיענוח

נובלה ושלושה סיפורים. סיפוריהם של נשים וגברים בבתים שבין סלעים ועצים וקוצים, בחילופי העונות, ביישוב קטן בהרים, בגבול הצפון.

חבורת צעירים שהצבא והמלחמה מפגישים אותם זה עם זה בישראל שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום-הכיפורים. המפגש נמשך גם בחיים האזרחיים, בנופה של מושבה ותיקה ליד הכנרת

דניאל, מאצ'ו קשוח ורודף שמלות, מנהל שמורת טבע בצפון הארץ וכותב עבודת מחקר על חיי המין של הצרעות. הוא מסתבך בעלילת אהבה ששותפות לה אשתו אורנה וחברתו רותי, חיילת המשרתת בשמורה ומדריכה טיולים אל ה"הוּטה", מערה מסתורית ומסוכנת בנקיקי ההרים.

רווקה בסוף הריונה הראשון, מגיעה למיון נשים באיכילוב, ואין בן זוג לצידה. נדמה שאיש מלבדה אינו יודע מי אבי התינוק. בו בזמן, בעיר ערבית, פתיחה חגיגית של תערוכת סטודנטים יהודים וערבים נהפכת לאירוע ביטחוני. אביה, אמן ומרצה לאמנות, נלקח משם לחקירת שב"כ, ותלמידו הקרוב, נמלט בעוד מועד. אִימהּ, בקיבוץ ותיק במרכז הארץ, מתעוררת מחלום רע ומריח חריף של עשן, וכשיתפוגג תתגלה שם גופה.