לכמה שבחים ראויים הורים שילדיהם יצאו מוצלחים? כמה אשמה יש להטיל על הורים שילדיהם יצאו בעייתיים? מיתוס גידול הילדים מערער בעיקר כמה מאמונותינו המושרשות ביותר על ילדים והורים, ובעיקר את "הנחת הטיפוח", אותה אמונה בלתי מעורערת שמה שקובע איך יצאו ילדינו, מלבד הגנים שלהם, הוא הדרך שבה הוריהם מגדלים אותם. ג'ודית ריץ' האריס מתבוננת במבט רענן על חייהם האמתיים של ילדים ומראה שהנחת הטיפוח אינה אלא מיתוס תרבותי. בשנינות ובשפה קולחת היא מסבירה מדוע כוחם של ההורים לקבוע איך יצאו ילדיהם מוגבל; מדוע ילדי מהגרים מדברים בשפה ובמבטא של בני גילם ולא באלה של הוריהם; מדוע תאומים שגדלו יחד אינם זה לזה יותר מתאומים שגדלו בנפרד; מדוע נער שמבלה שמונה שנותיו הראשונות עם האומנת ואת עשר שנותיו הבאות בפנימייה יוצא בסופו של דבר בדיוק כמו אביו. בדוגמאות מהפולקלור והספרות והמחקר המדעי מציגה האריס את עולם הילדות בכל עושרו ומורכבותו. היחסים עם ההורים ועם האחים חשובים תמיד, אבל הם משתנים מתרבות לתרבות. ואולם צד אחד של הילדות הוא כלל אנושי, קבוצת הגיל של הילדים. בדוגמאות מכל העולם, משבט הינוממו שביערות הגשם של ברזיל ועד ילדים חרשים בניקראגווה שלומדים לתקשר בפעם הראשונה, מראה האריס את כוחה של קבוצת הגיל לעצב את חייהם של הילדים.
בהקדמה לספר כותב הפסיכולוג הנודע סטיבן פינקר: "לעתים רחוקות אתה נתקל בספר שהוא בעת ובעונה אחת מלומד, מהפכני, מלא תבונה, בהיר ושנון להפליא. אבל אל תלכו שולל אחר ההנאה שבקריאה, "מיתוס גידול הילדים" הוא חיבור מדעי רציני ומקורי. אני צופה שבעתיד הוא יחשב לאחת מנקודות המפנה בתולדות הפסיכולוגיה.