"בשום פנים ואופן לא הייתי יכול לחיות עם אישה. העולם היה יכול להיות כל כך יפה בלעדיהן! אבל ידוע שרוב הקוראים של ספרים, וגם של עיתונים וכתבי-עת, הם נשים, והרוב המספרי שלהן בעניין הזה קובע הצלחות וכישלונות של סופרים, ולכן, קוראות יקרות! אל נא תתנקמו בציפר בגלל הדעות שלי. תיפסו אותי ברחוב, תעשו לי לינץ', אבל אל תחרימו את ציפר."
בפסיפס של תמונות מחייהם של ציפר ויו, בני זוג הומוסקסואלים מתל אביב, נפרש עולמם האפל הרווי חשדנות הדדית, קטטות וניסיונות התפייסות, אך גם אהבה גדולה ומסירות אין-קץ. ציפר ובני מינו הוא פוגה לשני קולות, המנסה לפרוץ בדרכה הפרובוקטיבית והמשועשעת כביכול את גבולות המהוגנות, ולהשמיע במלואהכנות את צעקתם של הלכודים בסבך האהבה המתביישת עדיין לומר את שמה.