בעיני מכריו עמוס האוזנר הוא האדם המשעמם ביותר בעולם, מושא ללעג במקרה הטוב ולהתעלמות מוחלטת במקרה הרע. רגשותיו נעולים על בריח, וחייו הם שגרה שאין ממנה מוצא. היחיד שמגלה בן עניין הוא ידידו מילדות, עורך הדין ההולל והציני יהושפט אבן הצורי, שגוזל ממנו את ביתו, גורם לו לאבד את משרתו, ומעודד אותו לצאת למסע תזזיתי בין בתי זרים כדי למצוא את טעם החיים, להתנסות באהבה, סקס, סמים ורוקנרול, ולהפיח אש בחייו הכבויים והעריריים.
אלא שעמוס הוא רק אחד מגיבורי הספר. גיבורה לא פחות חשובה היא השפה המכושפת שבה הוא מספר את סיפורו, שנשמעת כשריד ארכיאולוגי מעידן שלא היה ולא נברא. זוהי הכלאה של סגנונות מרוב השכבות הגאולוגיות של העברית – מקראית ומשכילית, ברנרית ועגנונית, משנאית וימיביניימית, ירושלמית קדומה ותל-אביבית חדשה. יש בה געגועים עצומים לעולם אחר, יפה יותר, אך גם שיקוף מהופך, מצחיק עד כאב, של החברה הישראלית בתחילת המאה ה-21. ולפעמים נדמה שהאתגר העיקרי שעומד בפני עמוס, ואולי גם בפני הקורא, הוא להחליט מה תפקידה של השפה בחייו של אדם: אם היא שורשיו או כבליו, הצינוק שממנו עליו להיחלץ או המפתח היחיד שבעזרתו יוכל להיגאל.
יונתן יבין הוא סופר ועיתונאי. פרסם חמישה ספרי ילדים, שני ספרי נוער ואת הרומן למבוגרים באבא ג'י. כל הספרים ראו אור בהוצאת עם עובד.
"...כבר כמה ימים שלתוך שפתי משתרבבות להן יציאות, איך לומר? ממרבדים ומשלבים אחרים בשפתנו האהובה. על כר שנתי מונח זה כבר כמה ימים ספרו החדש והאיך לומר את זה? מענג, של יונתן יבין, שמר-בית. אם אני צריך לתמצת אותו במשפט, זה נניח שעגנון היה מספר בשפתו פרק של סיינפלד. זה מה שהיה יוצא. יש איזה פער של השפה שהיא לא רק עגנון, אלא באמת סלט משובח של עברית מכל המדפים ומכל העומקים בבוידעם, שבאמצעותו הוא מספר סיפור מכאן ומעכשיו. בהתחלה אתה אומר הוא מתלוצץ אתי, עושה תרגיל. אבל אתה רואה שזה לא תרגיל אלא ספרות מהותית. אני נהנה, אני צוחק בקול רם, ומדי פעם איזה מעי מתקפל לי בקנאק. היודעת את 'קנאק' מה הוא?"
ג'קי לוי, המילה האחרונה, גל"צ, 7.8.11
"ההנאה ... היא על סף העונג הגופני. השפה של עמוס האוזנר, גיבור 'שמר-בית', מהלכת קסם על הקורא ושובה אותו בשבייה גם לאחר שסגר את הספר ... יונתן יבין אמנם עשה מעשה רב-מג של שליטה מופלגת בעברית ובמקורותיה ובהדהודיה, והתייצב במקום נאה ברשימת מקבלי הצל"שים בגדוד מגיני השפה העברית ... [הוא] יצר נוסח, יצר סגנון, יצר לשון"
צור ארליך, "מקור ראשון"