מאיר אגסי (1947-1998) היה סופר, משורר, אמן ואספן. הוא נולד בקיבוץ רמת הכובש והחל ללמוד אמנות בעודו נער. מ־1968 ועד מותו פרסם סיפורים קצרים, שירים, מאמרי ביקורת ומסות על אמנות, ספרות, שירה, קולנוע ותרבות, בכתבי עת ובעיתונים שונים בישראל. ב־1969 ראה אור ספר שיריו הראשון עננים מפסלים צורות (הקיבוץ המאוחד). ב־1982 השתקע בבריסטול, אנגליה. ב־1987 פרסם את הרומן הראשון, הגבעות השחורות של דקוטה (זמורה ביתן). ב־1992 הקים את "מוזיאון מאיר אגסי", שאותו הגדיר כ"חלל מנטלי, מטאפורי, ממשי". באותה שנה פרסם את המונוגרפיה זריצקי: אקוורלים (הוצאת גלריה גורדון). בחורף 1998, בתחילת חודש פברואר, נהרג מאיר אגסי בתאונת דרכים. אשתו תֶסה ובנו דניאל, שישב מאחור, נהרגו יחד עמו. אוסף יצירותיו וספרייתו המדהימה הועברו, לבקשת בתו היחידה נלי אגסי, למשכן לאמנות, עין חרוד. מעט אחרי מותו ראה אור הספר מאיר אגסי: ניירות יחיאל שמי (בעריכת נעמי אביב, הוצאת א.ר. הסדנה לספרים).
מותו גדע מוקדם מדי קריירה שאך הבשילה, שיאה עוד לפניה ביותר מאשר חזית אחת. ב־2003 הוצגה התערוכה "מוזיאון מאיר אגסי: חלל מנטלי, מטאפורי, ממשי" (אוצר יניב שפירא) בגלריה האוניברסיטאית שבאוניברסיטת תל אביב ובמשכן לאומנויות, עין חרוד (2004) - תערוכה שחשפה לא מעט מחיי היצירה החסויים שלו, והמחישה את האמן הטוטאלי, הארכיבאי האובססיבי והמוזיאולוג המרתק שמאיר אגסי היה.
הכד מטנסי (2008) - מבחר מאמרים על אמנים, אמנות והתבוננות 1997-1983, אנתולוגיה של למעלה מארבעים רשימות נדירות שהתפרסמו במהלך חייו של אגסי בעיתונים, במגזינים ובכתבי עת שונים בישראל.