מאז השואה – אסונו הנורא של העם היהודי – והקמת מדינת ישראל – הישגו הגדול ביותר מאז ומעולם – מתקיים קשר מוסרי ומתח רעיוני בין אושוויץ לירושלים: שני סמלים-מונחים טעונים זיכרון היסטורי.
ספרו המרתק והמחדש של ההיסטוריון יוסף גורני דן ביחס המורכב בין שני סמלים אלה וחלקם ביצירת הודעה הקיבוצית של העם היהודי בדורנו.
המחבר חושף את ההתפתחות ההיסטורית של שני הסמלים הטעונים הללו ומעמיד לבחינה השוואתית את הגילויים שלהם ב"מחשבה הציבורית" – בשיח האינטלקטואלי, התיאולוגי, ההיסטורי, האידיאולוגי והפוליטי. שני תחומים עיקריים נבחנים בבדיקה זו: העיוני – היחס בין האידיאולוגיה למתודולוגיה; והמעשי – ההבדלים בגישה לסוגיה זו בין ישראל לתפוצות.
תרומתו הייחודית של הספר – ניתוח מהותו והשלכותיו שח הקשר הרוחני בין ישראל לשואה – היא בכך שהוא מאיר סוגיות אחרות, שלכאורה אינן מתחברות: היחסים בין היהודים לסביבתם; בין מדינת ישראל לעמי ערב המקיפים אותה ובין המדינה לתפוצות ישראל. מן הבחינה הזאת, אין זה רק דיון בעבר, אלא גם נסיון לתהות על הצפוי לנו בעתיד. כאשר מרכזיותה של השואה דוחה מלב הבימה את מרכזיותה של המדינה בתודעה הלאומית הקיבוצית, יש לתהליך זה השלכות ומשמעויות, שאין לחמוק מהן.