חמש עשרה שנים כיהנתי כילד, במלכות ההיא, הארץ עמדה על כנה עצים זרחו בגשם, עכשיו יבש מטה השקד, דג הלחם השחים, אהל השמים קרס על הר לויתן, אהבה שעמדה על קצה לשוני, דבקה לחכי.
"ישראל בר כוכב שולח לנו גלויות במילים, במעין אלבום מונות שקפא בזמן. הרבה פזמונים עושים אידיאליזציה של הילדות, אבל לא השירה הפשוטה והחסכונית של בר כוכב."
רן יגיל, מעריב.