פאב תל־אביבי לא מן המרכזיים, שעת ערב מאוחרת. זוגות אחדים יושבים שם, גם כמה יחידים. בסך הכול שבעה שולחנות תפוסים: אחדים במרכז הפאב והאחרים – בצדדים או בפינות המוארות פחות, ואפשר לשמוע ברקע קטעים מן השיחות שם. יש רק מלצרית אחת במשמרת ושני עובדי מטבח, הטבח ושוטף הכלים, ומפעם לפעם מציץ פנימה ההומלס השכונתי ומחפש כבכל ערב את אהבת חייו. כלפי חוץ הכול נראה כמו בכל יום ראשון, שרק מעטים באים בו, אבל המשמרת המסוימת הזאת לא תסתיים בשלום – לפחות גופה אחת, שתתגלה באיחור, יהיה קשה מאוד לזהות. של מי מהם?
שלשלת הנסיבות שבסופה היא תימצא למחרת חשובה לא פחות מן הזיהוי, והתמונה הנחשפת אט־אט לא תישאר תחומה בגבולותיו של הפאב, אלא תתפרס לארצות אחרות, לזמנים אחרים, גם לספרים אחרים.
יובל שמעוני בספר רב־קולי ועכשווי מאוד, שהתעלומה שבו עם כל הכרוך בה מונחים לפתחו של כל קורא וקורא. בהיעדר בלש – לא איש משטרה ולא בלש פרטי - מלאכת הזיהוי מוטלת עליכם, הקוראים.