גרץ נורית

בעזרת מקורות היסטוריים, קולנועיים וספרותיים, בוחן ספר זה כיצד עיצבה החברה הישראלית את זהותה באמצעות ה"אחרים," הזרים, אלה שהוצאו והורחקו מתוכה ואלה שבתהליך איטי, כואב וקשה התקבלו אליה.

הקולנוע הפלסטיני, ברוב שנותיו וגלגוליו, התגייס לשרת את המאבק הלאומי. הוא ביקש לגולל את ההיסטוריה של העם הפלסטיני ולתאר את חיי היום יום של בניו: גברים, נשים וילדים. החוקרת הישראלית והחוקר הפלסטיני עוקבים אחר התפתחותו של הקולנוע, אגב איתור תגובותיה של יצירה זו להתפתחויות הפוליטיות והחברתיות.

עמוס קינן: לוחם חירות, עוזי ושות', עיתונאי, סופר, מחזאי, פסל, צייר, פעיל שלום, שתיין. אחד הישראלים הכי מוכשרים, הכי מלאי סתירות, הכי חיים שהיו מעולם. האישה שאתו, חוקרת הספרות והתרבות נורית גרץ, נטלה על עצמה את המשימה העדינה והמורכבת של כתיבת פרקים מחייו

נאומי מנהיגים, כרזות קיר, מודעות בחירות, מאמרים עיתונאיים, כתבות טלוויזיה, יצירות ספרות, סרטי קולנוע - אלה וטקסטים פוליטיים רבים אחרים של התרבות הישראלית נבחנים ונבדקים בספר זה, המנסה לעמוד על שורשיהם של המיתוסים בתרבות זו.

הספר מנסה ללכת בעקבות הזיכרון הישראלי, לגלות אותו בקולנוע הישראלי ולחשוף עד כמה הוא מושפע מן הטראומות שחווינו כעם וכחברה. המחברים מבקשים להבין את ההיסטוריה מתוך הטראומה ולאתר את הפצעים הזועקים מתוך הזיכרון של החברה הישראלית ושל הקולנוע שלה.