דמוקרטיה באזיקים

שולמית אלוני>>

מדינת ישראל מוגדרת בהכרזת העצמאות "מדינה דמוקרטית" שתבטיח לכל אזרחיה, "בלי הבדל דת גזע ומין", "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור". עוד הבטיחה המגילה, "חופש דת, מצפון, לשון ותרבות לכל הדתות".

במסמך מכונן זה, מספרת לנו שולמית אלוני, לא נאמר דבר על רבנים, דיינים או כפייה דתית; גם לא נאמר בה שהמדינה תהיה "מדינה יהודית". המגילה הבטיחה – מדינת כל אזרחיה.

השנה, מציינת מדינת ישראל שישים שנה להקמתה. איש אינו מזכיר את "העם העברי המתחדש בארצו"; המדינה חוזרת אל הגטו, אל היהדות האורתודוכסית, ושלטונה של הרבנות הפונדמנטליסטית מעמיק.

שולמית אלוני, ממניחי היסודות לזכויות האזרח בישראל, בוחנת את ההבטחה והתקווה הגדולה שליוו את מקימי המדינה; היא מעמתת את השאיפות הנשגבות עם דמותה ואורחותיה של המדינה בימינו אלה, ומגיעה למסקנות קשות. הדמוקרטיה הישראלית, כך היא מספרת לקורא, מאוימת ומתכרסמת. ישראל הפורחת, החופשית והנאורה, שהתהדרה במחקר ובקידמה, מנמיכה את קומתה בפני הרבנים, החרדים והמתנחלים, התובעים לעצמם הכול בשם הדת. בשם שמים הם קושרים את כלל אזרחי המדינה בעבותות של בערות ושנאת האחר.

שולמית אלוני, הלוחמת האמיצה והוותיקה, קוראת להתייצב מול מציאות חיינו, במסמך נוקב שאינו ירא מאמיתות קשות.

שולמית אלוני היתה חברת כנסת בשנים 1996-1965, ואת עיקר מרצה וזמנה ייחדה ליוזמות חקיקה בתחום זכויות האזרח, לקידום מעמדה של האישה בישראל ולזכויות המיעוטים בה. היא כתבה ספרים בנושאים אלה והרבתה לפרסם מאמרים נוקבים בסוגיות היום בעיתוני ישראל.

בשנת 2006 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון, ובשנת 2000 היתה כלת פרס ישראל על מפעל חיים, על תרומתה לחברה בישראל "לאור מאבקה לזכויות האדם והאזרח, לדמוקרטיה ולשלום".

 

תחקיר: רנה אורן


קרא עוד  >
65.80    מחיר מקורי לפני הנחה94.00 
30% הנחה ללקוחות האתר בלבד :)
  
ביקורת: "ספר" - ראובן מירן, גלריה

 

גלריה

ספר

יום חמישי 02 באוקטובר 2008 04:30 מאת: ראובן מירן

 

"דמוקרטיה באזיקים" מאת: שולמית אלוני  הוצאת עם עובד. 342 עמ'

 

לא מעט ספרים ואלבומים מפוארים ראו כאן אור לכבוד יום הולדתה ה-60 של התופעה הייחודית המכונה מדינת ישראל. רובם ככולם השתבחו במפעל הציוני החד-פעמי, שהצליח לעצור את גלגלי ההיסטוריה ואף להניעם לאחור.

כשלעצמו, אין בכך כל רע. אבל דומה שהללו התרכזו רק בגוונים הוורודים של התמונה וכדי שלא לקלקל את החגיגה, איש לא עסק בהיסטוריוגרפיה ביקורתית של 60 השנים הראשונות, במדידת הפערים המהותיים שנפערו בין מה שהמדינה הזאת הצהירה שתהיה ובין מה שהיא באמת. כי לא קל לחולמים להתמודד עם שבר חלומם, ונדרש אומץ רב ממי שמוכן להתייצב מול המראה ולראות את הדמות האמיתית הנשקפת ממנה ולא את זו שהיה רוצה לראות. ב-12 פרקים צלולים, חדים וחפים מהתפתלויות וגמגומים מביכים והערה אישית מסכמת ומרגשת אחת, סוקרת שולמית אלוני ומנתחת בראייה ביקורתית אמיצה את ההיסטוריה הישראלית החדשה עד ימינו אלה ממש.

היא מתחילה מן המיתוסים התנ"כיים המעוגנים בשורשי חיינו, מתארת את תקופת טרום המדינה, הכרזת העצמאות, השנים המעצבות, המאבקים הפוליטיים, המהפך השלטוני, ממשלת האחדות, רצח רבין ותוצאותיו. אבל ליבת הספר המכונן הזה מצויה בשני פרקים מרכזיים ומהותיים בהם מתארת אלוני - כאקטיוויסטית במאבק המתמשך על דמותה האזרחית של המדינה - את תהליך הפיכתה של ישראל מחברה אזרחית לעדה דתית ומדמוקרטיה נאורה לאתנוקרטיה. בפרקים אלה היא מתמודדת באומץ עם שאלות יסוד: מדינה "יהודית ודמוקרטית" או "מדינת כל אזרחיה". היא מצביעה על הפרדוקס האינהרנטי למדינה שהממסד הדתי אינו מופרד ממנה, אלא כופה עצמו על אזרחיה.

"חבל שמדינת ישראל שאנו משאירים אחרינו אינה דמוקרטיה אמיתית", היא כותבת, "היא גטו יהודי... הכוח, העושר השררה הביאו את ישראל לזנוח את חזון הנביאים על חירות, צדק ושלום". דברים קשים ונכונים. "אבל אין מקום לייאוש", מסיימת אלוני, "הגיעה העת להשתחרר מהפחדים, מהשקרים, מהכפייה הדתית, מהזלזול בכבוד האדם, מהזלזול בחינוך ובתרבות". ולמרות התמונה הקודרת, היא מאמינה באורח מעורר הערצה, כי "יבוא יום, והוא אינו רחוק, ובני הארץ יתנערו ויעשו מעשה". ובהערה האישית שהיא מעין סיכום קצרצר הנועלת את האוטוביוגרפיה הרעיונית-חווייתית הזאת, היא כותבת ביושר המאפיין אותה: "אם נראה כי הגזמתי בביקורת, כדאי לזכור כי אנחנו מוכיחים את אשר אנו אוהבים".

רואה נכוחה

 

קרא עוד >