לורי סונדרס פוחדת.
היא רואה איך, בתוך ימים אחדים, הפכו חבריה לכיתה בתיכון גורדון, מבני גיל-עשרה ככל בני גילם, לקנאים מצדיעים ומשמיעים קריאות קצובות, לכודים כולם בארגון חדש ששמו "הגל". כאשר הוצג ה"גל" לפניהם לראשונה, בשיעור ההיסטוריה של מר רוס, נראה היה כאילו אינו אלא תרגיל בלתי מזיק, שיעור בפסיכולוגיה קבוצתית. אבל עכשיו סחף "הגל" את בית הספר כולו – והוא יצא מכלל שליטה.
לורי יודעת את מידת הסיכון שב"גל". עד כה נפגעו כמה אנשים, ואי אפשר לדעת מה יקרה עוד. אבל מה היא יכולה לעשות? ידידיה, כולם חברים נלהבים מאוד בארגון "הגל", לועגים לאזהרותיה. אפילו החבר שלה, דיויד, פנה לה עורף. תקוותה היחידה של לורי היא לשכנע את מר רוס שיבטל את הניסוי שלו. ברגע שיראה בעצמו לאן מוביל "הגל" יעצור אותו. נכון?
בסיפור מזעזע זה, המבוסס על אירוע אמיתי מפחיד, שאירע בבית ספר תיכון בפאלו אלטו שבקליפורניה, בשנת 1969, מראה לנו מורטון רו באיזו קלות עלולה קבוצה לאבד את חירותה בלי להבחין בכך, אפילו.
גירסה מצולמת של סיפור ה"גל" הוקרנה בטלויזיה.
לדברי המורה, רון ג'ונס, איש לא דיבר על כך במשך שלוש השנים שלאחר מכן. "היה זה," אמר, "אחד האירועים המפחידים ביותר שחוויתי אי פעם בכיתה."
"הגל" שיבש את סדריו של בית ספר שלם.
הסיפור הזה הוא רדמטיזציה של האירוע, שנועדה להראות איך כוחו האדיר של לחץ קבוצתי, שרבים כמוהו בתנועות היסטוריות ופולחניות, יכול לשכנע בני אדם להצטרף לקבוצות כאלה ולוותרתוך כדי כך על זכויותיהם כיחידים, לעיתים תוך גרימת נזק כבד לאחרים.
רישומה המלא של החוויה על התלמידים, והדברים שחוו, והפיקו מהם לקח, מתוארים בצורה ריאליסטית בספר הזה.
בנוסף לספר, הוסרט "הגל" גם כמחזה טלוויזיה בן שעה אחת.