ראשית דבר
העם היהודי נולד ביציאת מצרים, והיהדות נולדה בהר סיני כאשר כרתו בני ישראל ברית עם האל וקיבלו עליהם תורה ומצוות. כך מסופר לנו שוב ושוב, הן בתורה עצמה והן בדברי רבנים ויודעי ח"ן, שנה אחר שנה, מדי חג ומדי שבוע. אך כיצד נולד העם היהודי באמת? כיצד נוסדה הדת היהודית?
לפי המסורת, אלוהים ומשה הם שכתבו את התורה. אך לא היא. את התורה כתבו אנשים בשר ודם כדי לכונן דת חדשה ולעשות זאת בכוחו של סיפור. מייסדי היהדות האמיתיים אינם נביאים או שופטים, הם מחברי התורה האנונימיים אשר הגו, יצרו וערכו את ספרי הקודש של הדת היהודית.
המחברים המייסדים מסתתרים בתבונה בקולו של מספר יודע כול, ללא שם או גיל. הקול שעטו על עצמם מלווה את עלילת התורה כולה ואינו מסגיר דבר, למעט העובדה שהמאורעות המתוארים התרחשו שנים רבות לפני שנכתב עליהם, שנים רבות לפני חיי הכותב עצמו.
כדי להגיע אל סיפור המוצא האמיתי של העם היהודי עלינו להציץ אל מאחורי הקלעים של סיפורי התורה ולנסות, במידת האפשר, להתחקות אחר תפיסת המחברים, זהותם והתקופה שהם חיו בה; לשאול מה הביא אותם לכתוב את הדברים שכתבו, מדוע בחרו בנוסח כזה ולא אחר ואילו מטרות ניסו לשרת בסיפורם.
הרעיון הזה אינו חדש. כבר במאה ה־18 גילו קוראים חדי־עין שהתורה היא אסופה של חיבורים שונים ששולבו אלו באלו. מרגע התגלית ניתחו חוקרי המקרא כל אות ואות, השוו נוסח, משלב ותחביר בכל אחד מספרי התנ"ך וניסו ללמוד מי עומד מאחורי הטקסטים הקנוניים הללו, באיזו תקופה הם נכתבו ומדוע. בתום 125 שנים התגבשה מסקנה אחידה ומקובלת על פי רוב: כמחצית מכתבי התורה כתבו כוהנים בימי גלות בבל ובראשית תקופת בית שני, את ספר דברים כתבו סופרים בירושלים בימי בית ראשון. כל היתר נכתב בימי קדם בנסיבות כה עתיקות, שאין לנו דרך להכירן ולעולם גם לא תהיה.
המיתוסים המכוננים של היהדות ועיקרי המסורת שאנו מכירים כבר מופיעים בחלקים הקדומים הללו, ומקובל על החוקרים כי תוכנם התגלגל אל הכתב ממסורות עתיקות עוד יותר שעברו בעל פה מדור לדור, ולכן כל ניסיון לחקור את טיבם או להתחקות אחריהם יעלה בתוהו — הנסיבות האמיתיות להיווצרות הדת היהודית התרחשו בתקופה שאיננו יודעים עליה דבר, ולנצח יהיו מחוץ להישג ידינו.
אך התאוריה הזאת, שהסכימו עליה כל חוקרי המקרא במשך רוב המאה העשרים, החלה לאבד מכוחה בשנות השבעים של המאה הקודמת. שלושה חוקרים חשובים ושמם ג׳ון ון סטרס, הנס היינריך שמיד ורולף רנדטורף פרסמו זה אחר זה מאמרים חדשניים, ואלו הצביעו על פגמים יסודיים בשיטה הקלסית ובתיארוך החלקים הקדומים של ספר התורה. נראה שהחלקים הקדומים הללו אינם עתיקים כלל כפי שחשבו החוקרים בתחילה. המאמרים האלה הביאו בתורם לגל חדש של מחקר, ותאוריות חדשות על כתבי התורה מופיעות השכם והערב ומתחרות זו בזו על תוקף ועל חשיבות.
במבול התאוריות החדשות הללו, בעוד חוקרים מתכתשים ביניהם בוויכוחים טכניים על פרטי פרטים בקטעים כאלו ואחרים, נעלמה מעיני כולם שאלת היסוד. אם החלקים הקדומים ביותר בתורה נכתבו בתקופות שיש לנו עליהן ידע היסטורי וארכאולוגי נרחב, הרי דבר אינו עוצר בעדנו, ואנחנו יכולים לגשת ולחקור את שאלת השאלות — מי ייסד את הדת היהודית, באילו נסיבות, ומאין הגיעה דת משה וישראל?
כך בדיוק נעשה בספר הזה.
