"“מתוק זה מפייס", אומרת אחת הדמויות. ב"לא תאהב", ספר שפשוט אי אפשר לא לאהוב, יש מתיקות במינון הנכון, לצד כל הכאב הצורב, הומור עדין ומדויק שעוטף את הכל בשמיכה של פיוס ואופטימיות גם ברגעים העצובים ביותר וחסרי התקווה לכאורה, ויופי אמיתי שקורן מהדפים לאורך כל הדרך. כשדרור־פריאר מתבונן ממרחק של שנים במלך הכיתה ש"המלוכה נלקחה ממנו", אפשר להתנחם בכך שמלך חדש נולד, והציפייה לספרו הבא כבר בשיאה. "
ירון פריד מעריב onlin | ספרות, יולי 2022