דווקא עכשיו כאשר העיתונות נדרשת להמציא את עצמה מחדש, היא זקוקה למקורות אנרגיה והשראה רעננים כדי לטפח סיקור נוקב, עצמאי, מפוכח, מאיר עיניים ורלוונטי מול מגמות כלכליות וטכנולוגיות מאתגרות ולנוכח מציאות תקשורתית מתעתעת.
המפתח המוצע כאן הוא ספקנות עיתונאית מושכלת ושיטתית.
לכאורה אין בכך כל חדש. כל יום עבודה עיתונאי הוא סדרת ניסויים בהטלת ספק ובהקצאת אמון. ואולם האתגר הגדול שעמו מתמודד הספר הוא כיצד להפוך את הספקנות הזאת מאינטואיציה אקראית לצורת חשיבה, לכלי עבודה, לטבע עיתונאי שני.
הדרך עוברת בארבעה מחוזות הטלת ספק עיקריים - במידע עצמו, במקורותיו, בשיטות האיסוף שעומדות מאחורי הנתונים ואפילו בדפוסי הפעולה השגורים בקרב עיתונאים.
הספקן בחדר החדשות כתוב כשיחה בגובה העיניים עם העיתונאית והעיתונאי הישראלים, מתוך היכרות אינטימית עם עבודתם היום־יומית ומתוך מודעות ואמפתיה ללחצים הבלתי אפשריים לפעמים שבתוכם הם פועלים. הכתיבה נעה בין ספרות העיון והמחקר לשאלות עיתונאיות קונקרטיות, בין המקצועי והאתי לפרקטי, בין האתגרים לאילוצים. תכליתה להפנות את המבט אל השטחים המתים בשדה הראייה העיתונאי, אל נתיבים מעשיים לסיקור בעל ערך מוסף ואל תפיסות חדשות של עיתונאות רלוונטית לחיי קהליה במציאות התקשורתית של המאה העשרים.