אבל, בלילה האחרון, עצם לבו
המת של הלילה האחרון, אז
הרעידה הלאות את גופינו,
בתנועת פתאום, ליצנית, מגונה
והחומר שלנו מכה בנו בתמהון,
כריח בהסח הדעת, פרוע,
ללא תקנה.
"כמה מרענן לפגוש בספר שירה שאלה חומריו. לא עוד "דלות החומר", אלא כל מכמני החוכמה הנסתרת..."
סבינה מסג, מוסף "ספרים", "הארץ"