יולי

אנדריי פְּלַטוֹנוֹב, כמוהו כמיכאיל בּוּלְגַקוֹב ואִיסאק בַּאבֶּל, הוא אחד משלושת ענקי הפרוזה שקמו לספרות הרוסית במחצית הראשונה של המאה ה-20. שמו של אחד הסיפורים בקובץ, "בעולם נהדר ואכזר", מתאים מאין כמוהו לתמונת עולמו של פלטונוב בכלל: מכל יצירה שהוציא מתחת ידו זוהרת פליאה אינסופית מול יופיים של החיים, יחד עם אומץ-רוח מול אכזריותם.

ב-1972 הוזמן דוד בן גוריון לפגישה עם הסטודנטים באוניברסיטת באר שבע, העתידה להיקרא על שמו. באותם ימים נחשפה סדרה של מעשי שחיתות בצמרת הממשל, ואחד הסטודנטים פסק בפגישה שהחברה הישראלית מתפוררת. בן גוריון בן השמונים ושש הגיב בתקיפות ואמר שהחברה הישראלית איננה יכולה להתפורר משום שהיא טרם קמה.

בספר "ישוע קורא בספרי הבשורה" יוצא יאיר זקוביץ מגדרו יציאה כפולה: הפעם הוא מציץ מן החרכים אל ספר אחר, כמעט "ספר אסור", הברית החדשה, ומתבונן בדמותו של ישוע: " {...} יהודי אחד על הצלב/ עם זוג עיניים שחורות/ פקוחות לעתיד {...}". ישוע שלו מדבר מגרונו בגוף ראשון: "אני ישוע בן מרים/ ילוד נוצה/ שנטבלה בקסת הסופר."

קבוצת סטודנטים מן האוניברסיטה העברית בירושלים וחבורת אינטלקטואלים ואישי ציבור מכל גוני הקשת שהצטרפה אליהם הקימו בראשית שנות החמישים ארגון, "שורת המתנדבים" – מסגרת של פעילות אזרחית על-מפלגתית, שקראה תיגר על דרכי ניהולה של המדינה הצעירה.

על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא קיימים מזרחים צעירים בישראל. כולנו ישראלים. בעוד שאת המהגרים ובניהם מציינים כיוצאי אסיה-אפריקה, הדור הצעיר אוּחד במכבש כור ההיתוך. "לא עברתם את זה?" שואלים ומתכוונים למזרחיות, "ומהי בכלל המזרחיות הזאת?" שאלה טובה.

דוקומנטלי – אסופת מאמרים ראשונה על קולנוע דקומנטרי ישראלי. ספר זה מבקש לעורר דיון חיוני סביב העשייה הדוקומנטרית העכשווית, באמצעות יצירת מפגשים בין חוקרי קולנוע, פסיכואנליטיקנים, חוקרי ספרות, אמנים פלסטיים, משוררים, חוקרי תרבות והיסטוריונים.

שנתיים אחרי ששוחרר ממחנה גְרין לֵייק, שֶחִי, אחד מגיבורי הספר בורות, חי בביתו שבאוֹסטין, טקסס, ומנסה לשקם את חייו. אבל קשה לעשות זאת כשיש לך עבר פלילי וכולם מצפים ממך לגרוע מכול. נדמה שחייו של שחי עולים על המסלול הנכון, עד שלֵייזר, חברו ממחנה גרין לייק, מציע לו דרך מהירה להתעשרות...

לאורי יש יום הולדת היום, והוא מקבל מתנות נהדרות.