אנרי דה מונתרלאן סופר ומחזאי מן הגדולים שהעמידה צרפת במאה העשרים, נולד בפאריס בשנת 1896, למשפחה שטענה לייחוס אצולה עתיק. מנעוריו נמשך אחר החוויות הכרוכות בתעוזה, באומץ-לב ובמאמץ גופני, וטיפח בו את "הרוח הרומית". במלחמת-העולם הראשונה נפצע, אך הפציעה הזאת לא מנעה אותו מלשוב לאחר השחרור אל מגרשי הספורט וזירת הפרים, אף להתנאות בכמה הישגים ופגיעות.
את יצירותיו הראשונות פירסם בשנות העשרים. שנים רבות בילה במסעות, בעיקר בארצות המגרב וארצות אחרות שלחוף הים התיכון. במלחמת-העולם השנייה שירת ככתב צבאי עד שנפצע פצעים קלים ופרש. לאחר כניעת צרפת התנדב לשרת ב"צלב האדום", אך נמנע מלקשור קשרים עם תנועת המרי נגד הנאצים. עמדתו הפוליטית והרעיונות החברתיים שהביע בכתביו מאותן שנים עוררו עליו ביקורת לאחר המלחמה. אחר-כך זכתה יצירתו הדרמאטית לתהילה רבה והוא התמסר יותר ויותר לכתיבת מחזות. בשנת 1960 נבחר לאקדמיה הצרפתית. עם התערערות בריאותו ולנוכח הסכנה שיאבד את מאור עיניו, התאבד מונתרלאן בשנת 1972.
לעברית תורגם ב"עם עובד" ספרו הרווקים.