משבחי הביקורת על סטלקר

מנימוקי חבר השופטים, פרס נשיא המדינה לספרות בשיתוף האוניברסיטה העברית ירושלים
"ספרו של דוד טרבאי "סטלקר", הוא הישג ספרותי מרשים הבולט בטיבו ובייחודו. טרבאי משכיל לשלב בספרו עלילה מקורית, עיצוב מוקפד של דמויות וסגנון כתיבה עשיר, צלול ומדויק.
מורכבותו של הספר, מארג הזיקות הפנימיות המתוחכם הקושר בין חלקיו השונים, ובמקביל מארג הזיקות החיצוניות אל יצירות מוסיקליות, אל סיפורי מיתולוגיה שונים, ואל סטלקר – סרטו של אנדרי טרקובסקי, מספקים לקורא מפתחות שונים להבנה.
טרבאי מצליח ליצור איזון עדין בין תיעוד התפוררותה של תודעה במצב משברי לבין משל מבעית על האדם במאה העשרים. סטלקר, ספרו של דוד טרבאי הוא ספר מרשים, מקורי, רב עוצמה ומטריד."

סיכום שנת 2004, עיתון תל אביב, נועה מנהיים
"ספרו המצוין של דוד טרבאי, אחד מספרי המקור המעניינים שראו כאן אור בשנה האחרונה. עם הזמן גם אתם תגיעו אליו ותגלו את עולמו המופלא של טרבאי."

סיכום שנת 2004, עיתון העיר, רנה ורבין
"שלושה ספרים יוצאי דופן שבלטו השנה בייחודם הם "מקום אחר ועיר זרה", "סטלקר", ו"עולם הסוף". ערד, טרבאי וגפלה הם שלושה סופרים צעירים ומוכשרים ביותר..."

יורם מלצר, מוסף הספרות של מעריב
"סטלקר הוא סיפור מסע. מילדות לבגרות, מעבדות לחירות, מחלומות והזיות של ילד למימוש ומאבק של מבוגר. זהו גם מסע מתת התודעה אל ההכרה, מסע בין שכבות שונות של תודעה, בין זיכרון אישי לזיכרון קולקטיבי, בין שכבות של זהות פרטית וזהות חברתית, סיפור על היסטוריה ותודעה, שמצטלבות במישורים מיתיים וגם במציאות... טרבאי עוסק בשאלות כגון מידת יכולתו של היחיד להתבדל בסביבה מדכאת, בניגוד בין חומר ורוח, בשאלת התועלת שיש בידע בכלל, ובידע היסטורי בפרט. טרבאי מצייר, ובצדק, את הילד והמבוגר לא רק כשכבות היררכיות, אלא גם במהויות-חיים העשויות להתחלף... בסופו של דבר, גם לקח אפשר ללמוד: חירות הפרט, ההתמודדות עם המיתוס והצורך להגיע להשלמה נפשית כדי לחיות. ספר בשל ועשיר, המצליח לשדך סיפור קלאסי של מסע, צמיחה וגאולה, עם תחושה של מקום אחר ואפלה מוחשית מאוד של אירופה פיזית ונפשית, המוכרת למי שבא מ"שם". טרבאי מצליח ליצור גם יופי בכתיבה. משפטים קצרים, עברית צלולה ומדודה. הקביעה שלפנינו יצירה ישראלית מתגלה כאופטימיות ברוכה."

אמנון ז'קונט, מוסף הספרות של ידיעות אחרונות
"סטלקר הוא מסוג האלגוריות הפתוחות... מפעיל את הקורא, גורם לו להרהר בדברים שמעבר לעלילה המיידית. חוויה אסתטית עזה, שבה הפיוט משתלב היטב עם חומרי החיים: ברוטאליים, מעודנים, בנאליים ואניגמטיים, הומור אפל צובע את תלאות הקיום בשחור מזעזע, והשפה הפשוטה, התקנית והלא מתיפייפת מתארת היטב את המאורעות ומעצימה את הדראמה. ספרות, כשהיא במיטבה, משקפת לקורא את עולמו מהזווית הפחות צפויה ומוכרת. סטלקר מספק לתפיסה זו ביטוי מרשים ומהנה."

רנה ורבין, העיר
"כל כך הרבה כבר נכתב ונאמר על דור הסופרים הצעיר. על הכתיבה הרזה, השפה הדלה, הדמיון המוגבל... נדיר למצוא סופר שיודע לספק משהו אחר. אחר לגמרי... טרבאי בוחן את המערב בעיניים מעורבות, והתוצאה הנפלאה היא ספר הזוי ויוצא דופן שמתרחש בעולם אחר ודומה, ריאליסטי ובדיוני, פרוזאי ופיוטי כאחד... ששת תושביו של מחוז מבודד, גיבורי הספר החריג והיפהפה, מאפשרים בחינה חדשה ומרתקת של החיים תחת משטרים טוטליטריים ושל החופש, כביכול, במערב."

"כתיבה פנטסטית איכותית אינה דבר של מה בכך בנוף הספרות העברית." (תרבות מעריב)

"טרבאי מטיל את הקורא למסע הזוי וסיזיפי... מסע פילוסופי... אין כאן מדיום שקוף שמבקש לספר סיפור, אלא הסיפור הוא קודם כל על המדיום עצמו. תענוג מאתגר ומומלץ במיוחד." (מעריב)

"הימנון חופש קודר, שהשמש חודרת לפעמים מבעד לענניו. למרות האפלה הגדולה, הרוח מנצחת בו את החומר. חוויה ספרותית חריגה, ממש לא קלה, אבל מאוד מאתגרת." (רן בן-נון, ידיעות אחרונות)

"חייבים להוריד את הכובע בפני דוד טרבאי." (אסף שור, כל העיר)

"מה שאהבתי במיוחד בספרו החדש של דוד טרבאי הוא ההליכה הזהירה מאוד על הגבול שבין האקטואלי לדמיון, בין החידה לפיוט... הנאה גדולה."
(אמנון ז'אקונט ממליץ על ספר אחד לצום לקראת יום הכיפורים תשס"ה, מעריב)

"לדבר על היסטוריה במונחים של התקדמות: זו אשליה. מעגלים נצחיים מניעים את העולם קדימה: רומז הספר. חיי האדם הם אותו הסיפור המתחיל בכל פעם מחדש... רומן על ילדות, בגרות, זִקנה והתחדשות... שילוב ייחודי של החיזיון והמציאות..." (עיתון יומי הונגרי)