משיח חולית

פרנק הרברט, דורית לנדס (תרגום מאנגלית)

DUNE MESSIAH, Frank Herbert

 

 

 

 

קטעים מתוך ריאיון בתא נידונים למוות

עם ברונזו איש אייקס

 

ש: מה גרם לך לנקוט את גישתך המיוחדת להיסטוריה

של מואד'דיב?

 

ת: מדוע אשיב על שאלותיכם?

 

ש: מפני שאני אשָמֵר את מילותיך.

 

ת: אההה! הרי זה פיתוי שאין גדול ממנו להיסטוריון.

 

ש: האם תשתף פעולה,  אם כך?

 

ת: מדוע לא? אבל אתה לעולם לא תבין באיזו השראה

נכתב ניתוח ההיסטוריה שלי.  לעולם לא.  אתם,

הכמרים מעורבים יתר על המידה כדי...

 

ש: נסה אותי.

 

ת: לנסות אותך? ובכן,  בכל זאת... למה לא? נלכדתי

בשל הרדידות בהשקפה המקובלת כלפי הפלנטה

הזאת,  הצצה משמה הפופולרי: חולית.  לא אראקיס,

שים לב,  אלא חולית.  ההיסטוריה מתייחסת לחולית

אך ורק כאל מדבר,  כמקום הולדתם של הדררים.

היסטוריה זאת מתרכזת במנהגים שצמחו מן המחסור

במים ומן העובדה שהדררים ניהלו חיי נוודות למחצה

בחליפות זקק,  שמחזרו את מרבית המים בגופם.

 

ש: אם כך,  הדברים האלה אינם נכונים?

 

ת: זו האמת מעל פני השטח.  ההתעלמות ממה שמצוי

מתחת לפני השטח... כמוה כניסיון להבין את פלנטת

המולדת שלי,  אייקס,  מבלי לבדוק כיצד גזרנו את

שמנו מעובדת היותנו הפלנטה התשיעית במספר של

השמש שלנו.  לא... לא.  לא די לראות את חולית

כמקום שבו מתחוללות סופות פראיות.  לא די לדבר

על האיום הנשקף מצדם של העקלתונים הענקיים.

 

ש: אבל לדברים שכאלה יש חשיבות ראשונה במעלה

לגבי האופי האראקיני!

 

ת: ראשונה במעלה? כמובן.  אבל יש בהם ראייה יחידנית,

משום תפישה חד-ממדית של פלנטה זאת,  באותו אופן

שחולית היא פלנטה בעלת משאב אחד,  מפני שהיא

המקור היחיד והבלעדי של הסם,  המרקוח.

 

ש: כן,  הבה נשמע את דעתך על הסם המקודש.

 

ת: מקודש! בדומה לכל הדברים המקודשים,  הוא נותן

ביד אחת ולוקח בשנייה.  הוא מושיט חיים ומאפשר

לבעל הסוד לחזות את עתידו,  אבל הוא כובל אותו

להתמכרות אכזרית ומסמן את עיניו כפי שעיניך

מסומנות: כחול מוחלט בלא שום לבן.  עיניך,  איבר

הראייה שלך,  נעשות לאחידות,  אין בהן שום ניגוד,  זו

ראייה יחידנית.

 

ש: דברי מינות שכאלה הביאוך לתא הזה!

 

ת: הובאתי לתא הזה על-ידי הכוהנים שלכם,  וכדרכם של

כל הכוהנים,  למדת בגיל צעיר לכנות את האמת דברי

כפירה.

 

ש: אתה כאן מפני שהעזת לומר שפול אטרייאידס איבד

משהו בסיסי באנושיותו קודם שיכול להיהפך

למואד'דיב.

 

ת: שלא להזכיר שאיבד כאן את אביו במלחמה נגד בני

הארקונן.  שלא להזכיר את מותו של דנקן איידהו,

שהקריב את עצמו על מנת שפול והגבירה ג'סיקה

יצליחו להימלט.

 

ש: עמדתי היטב על הציניות שלך.

 

ת: ציניות! זו בוודאי תיחשב לפשע גדול עוד יותר מן

המינות.  אבל,  הבן-נא,  אינני באמת ציני.  אני רק

משקיף ופרשן.  ראיתי את אצילותו האמיתית של פול

כשהוא ברח אל המדבר עם אמו ההרה.  כמובן,  היא

היתה נכס כביר יחד עם היותה נטל.

 

ש: החיסרון שלכם,  ההיסטוריונים,  הוא בכך שלעולם

אינכם יודעים מתי להפסיק.  אתה רואה אצילות

אמיתית במואד'דיב הקדוש,  אבל אתה חייב להוסיף

הערת שוליים צינית.  לא פלא שגם בנות גשרית

מוקיעות אותך.

 

ת: אתם הכוהנים אכן יכולים לעשות יד אחת עם המסדר

של בנות גשרית.  גם הן מצליחות לשרוד על-ידי כך

שהן מצניעות את מעשיהן.  אבל אין הן יכולות

להסתיר את העובדה שהגבירה ג'סיקה הוכשרה

על-ידי בנות גשרית,  והגיעה למעלה של בעלת סוד.

אתה יודע שהיא הכשירה את בנה בדרכי המסדר.

הפשע שלי היה לדון בדברים הללו כתופעה,  לחזור

ולפרט את אמנויות הרוח שלהן ואת התוכנית הגנטית

שלהן.  אתם לא מעוניינים למשוך תשומת-לב לעובדה

שמואד'דיב היה המשיח המיוחל של המסדר,  המשיח

הפרטי שלו,  וכי הוא היה קפיצת-הדרך שלו עוד

בטרם נעשה לנביאכם.

 

ש: אם היו לי איזשהם ספקות לגבי עונש המוות שנגזר

עליך, הרי הפגת אותם.

 

ת: אני יכול למות רק פעם אחת.

 

ש: יש מיתות,  ויש מיתות.

 

ת: היזהר לבל תעשה אותי לקדוש מעונה.  אינני חושב

שמואד'דיב... אמור לי,  האם מואד'דיב יודע מה אתם

עושים במרתפי העינויים האלה?

 

ש: איננו מטריחים את המשפחה הקדושה בפרטים

שוליים.

 

ת: (צחוק) ולשם כך לחם פול אטרייאידס על מנת לזכות

במקום משלו בין הדררים! לשם כך הוא למד למשול

בעקלתון ולרכוב עליו.  שגיתי בהשיבי לשאלותיך.

 

ש: אך אני אעמוד בדיבורי לשמר את מילותיך.

 

ת: האומנם? אם כך הקשב לי היטב,  מפגר דררי שכמותך,

כוהן שאין לו אלוה זולת עצמו! אשמה גדולה מוטלת

עליך. הרי היה זה פולחן דררי שבו קיבל פול את

המינון המסיבי הראשון של המרקוח,  ובכך הוא נפתח

לאותם חזיונות של עתידים אפשריים. היה זה פולחן

דררי שהמהלכו עורר המרקוח ההוא את עאלייה שטרם

נולדה,  בתוך רחמה של הגבירה ג'סיקה.  האם שקלתם

אילו חיים נכונו לעאלייה,  שנולדה לתוך היקום הזה

כשהיא בעלת מודעות מלאה,  כשלרשותה כל

זיכרונותיה של אמה וכן גם כל הידע שלה? אין אונס

מחריד מזה.

 

ש: בלעדי המרקוח הקדוש,  מואד'דיב לא היה נעשה

למנהיג כל הדררים.  בלעדי החוויה הקדושה שחוותה,

עאלייה לא היתה עאלייה.

 

ת: בלעדי האכזריות הדררית העיוורת שלך,  לא היית

נעשה לכוהן.  אהה,  אני מכיר אתכם,  הדררים.  אתם

חושבים שמואד'דיב שייך לכם מפני שהוא הזדווג עם

צ'אני,  מכיוון שסיגל לעצמו מנהגים דרריים.  אבל הוא

היה בן אטרייאידס תחילה,  והוא הוכשר על-ידי בעלת

סוד מבנות גשרית.  היתה לו משמעת שכלל אינה

מוכרת לכם.  אתם חשבתם שהוא הביא לכם ארגון

חדש ושליחות חדשה.  הוא הבטיח להתמיר את פלנטת

המדבר שלכם לגן-עדן עתיר מים.  ובעת שהוא סנוור

אתכם בחזונות שכאלה,  הוא גזל את בתוליכם!

 

ש: דברי כפירה שכאלה לא משנים את העובדה

שההתמרה האקולוגית של חולית נמשכת בקצב מזורז.

 

ת: ואני חטאתי בכפירה כשהתחקיתי את שורשיה של

אותה התמרה,  כשבחנתי את התוצאות.  הקרב

שהתחולל שם על מישורי אראקיס אולי לימד את

היקום שהדררים מסוגלים להביס את הסרדאוקארים

של הקיסר,  אבל האם היה בו לקח נוסף? כאשר

האימפריה הגלקטית של משפחת קורינו נעשתה

לאימפריה דררית,  תחת שלטונו של מואד'דיב,  מה

היה השינוי הנוסף שפקד את האימפריה? הג'יהאד

שלכם ארך שתים-עשרה שנים,  אך איזה לקח הוא

לימד.  כעת,  האימפריה מבינה את העמדת-הפנים

שבנישואי מואד'דיב לנסיכה אירולן!

 

ש: אתה מעז להאשים את מואד'דיב באחיזת-עיניים?

 

ת: גם אם תהרגו אותי על כך,  אין אלה דברי כפירה.

הנסיכה אירולן נעשתה מלכתו,  אך לא בת-זוגו.

צ'אני,  אהובתו הדררית הקטנה - היא בת-זוגו.  הכל

יודעים זאת.  אירולן היתה מפתח אל כס המלוכה,  לא

יותר.

 

ש: קל להבין מדוע הקושרים נגד מואד'דיב מסתמכים על

"ניתוח ההיסטוריה" שלך!

 

ת: הרי לא אשכנע אותך; אני יודע זאת.  אבל הטיעון

לגבי הקשר קדם לניתוח שלי.  שתים-עשרה שנים של

ג'יהאד מואד'דיבי יצרו את הטיעון הזה.  זה מה שליכד

את קבוצות הכוח העתיקות והצית את הקשר נגד

מואד'דיב.

 

 

 

פול מואד'דיב הקיסר המנטאט,  ואחותו עאלייה

אפופים במעטפת כה עשירה של מיתוסים,  שקשה

לראות את האנשים האמיתיים מאחורי הצעיפים

הללו.  אבל ככלות הכל הרי נולד גבר ששמו פול

אטרייאידס,  ונולדה אשה ששמה עאלייה.  בשרם

היה כפוף למרחב ולזמן.  ואף-על-פי שכוחותיהם

בראיית העתיד העיבו אותם מעבר למגבלות

הרגילות של הזמן והמרחב,  הם היו בשר ודם.  הם

חוו אירועים אמיתיים שהותירו סימנים אמיתיים

על גבי יקום אמיתי.  כדי להבין אותם יש להבין

כי השואה שלהם היתה שואתה של האנושות

כולה.  עבודה זו מוקדשת להם,  לא למואד'דיב או

לאחותו,  אלא ליורשיהם - לכולנו גם יחד.

ההקדשה לקונקורדנציית המואד'דיב כפי

שהועתקה מלוח הזיכרון של כת רוח המהדי

 

 

שלטונו הקיסרי של מואד'דיב הצמיח היסטוריונים רבים

יותר מאשר כל עידן אחר בהיסטוריה האנושית.  מרביתם

השמיעו את טיעוניה של תפישה מסוימת,  קנאית וכיתתית,

אך היא אומרת משהו על הרישום המיוחד של האיש הזה,

שעורר להט שכזה בעולמות כה רבים ומגוונים.

 

כמובן שהוא הכיל את מרכיבי ההיסטוריה שלו,

האידיאלית וזו שנעשתה לה אידיאליזציה.  האיש הזה,

שנולד כפול אטרייאידס,  באחת המשפחות הגדולות

הקדומות,  קיבל את הכשרת פראנה-בינדו העמוקה שלו

מאמו,  הגבירה ג'סיקה,  שהיתה בת גשרית,  והודות לכך

היתה לו שליטה מעולה בשריריו ובעצביו. אבל יותר מכך,

הוא היה מנטאט, בעל אינטלקט שיכולותיו עלו בהרבה על

אלה של אותם המחשבים המכניים שאנשי הדת התירו את

השימוש בהם.

 

מעל לכל היתר,  מואד'דיב היה קפיצת-הדרך שתוכנית

הזיווגים של המסדר התאמצה להשיג לאורך אלפי דורות.

 

קפיצת-הדרך,  היה אם כך,  זה שמסוגל להימצא

"במקומות רבים בעת ובעונה אחת",  הנביא הזה,  האיש

הזה שדרכו קיוו בנות גשרית למשול בגורל האנושי -

האיש הזה נעשה לקיסר מואד'דיב והוציא לפועל נישואי

כדאיות עם אחת מבנותיו של הקיסר הפאדישה שהביס.

 

חשבו על הפרדוקס הזה,  על הכישלון המרומז ברגע

הזה,  שהרי בוודאי כבר קראתם היסטוריות אחרות וידועות

לכם העובדות שעל פני השטח.  הדררים הפראים של

מואד'דיב אכן הכריעו את הפאדישה שאדאם הרביעי.  הם

הפילו את ליגיונות הסרדאוקארים,  את הכוחות המלוכדים

של הבתים הגדולים,  את צבאות הארקונן ואת שכירי-

החרב שנקנו בכסף שהקצה לכך הלנדסראד.  הוא הכניע

את גילדת החלל והושיב את אחותו שלו,  עאלייה,  על כס

המלכות הדתי שבנות גשרית סברו כי הוא שייך להן.

 

הוא עשה את כל הדברים הללו ויותר מזה.

 

המיסיונרים הקיזאראטים של מואד'דיב ניהלו את

מלחמת הדת שלהם ברחבי היקום,  בג'יהאד שתנופתו

העיקרית נמשכה רק שתים-עשרה שנים תקניות,  אבל

באותו זמן כינס הקולוניאליזם הדתי את הכל,  זולת שבריר

קטן של היקום האנושי,  תחת שלטון אחד.

 

הוא עשה כן מכיוון שההשתלטות על אראקיס,  אותה

פלנטה שנוהגים לכנותה לעתים קרובות יותר כחולית,

העניקה לו מונופול על ההילך שאין נחשב ממנו בקיסרות

כולה - סם הנעורים,  המרקוח,  הרעל שהעניק חיים.

 

וכאן היה מרכיב אחר של היסטוריה אידיאלית: חומר

שהכימיה הנפשית שלו חשפה את צפונות הזמן.  בלעדי

המרקוח,  לא היו האמהות הנערצות של בנות גשרית

מסוגלות לבצע את מופתי הבוננות והשליטה האנושית

שלהן.  בלעדי המרקוח,  לא יכלו נווטי הגילדה לנווט

בספינותיהם על פני המרחב.  בלעדי המרקוח,  מיליארדים

על גבי מיליארדים מאזרחי הקיסרות היו מתים בגין

הפסקת ההתמכרות.

 

בלא מרקוח,  פול-מואד'דיב לא היה מסוגל לנבא.

 

אנו יודעים כי רגע זה של עוצמה עילאית הכיל כישלון.

יכולה להיות רק תשובה אחת,  והיא שנבואה מוחלטת

ומדויקת לגמרי היא קטלנית.

 

היסטוריות אחרות גורסות שמואד'דיב הובס על-ידי

הקושרים הברורים,  המתבקשים - הגילדה,  המסדר ואותם

מדענים חסרי מוסר,  בני טליילאס,  על תחפושותיהם של

רקדני הפנים שלהם.  היסטוריות אחרות מצביעות על

המרגלים שהתקיימו בביתו של מואד'דיב.  הם מרכיבים

חלק ניכר מקלפי הטארו של חולית,  שהעיבו על כוחות

הנבואה של מואד'דיב.  יש המוכיחים כיצד נאלץ מואד'דיב

לקבל את שירותיו של גולה,  הבשר שהוחזר מן המתים

והוכשר לחסל אותו.  אבל הם בוודאי יודעים כי הגולה הזה

אינו אלא דנקן איידהו,  הלוחם הנאמן לבית אטרייאידס

שנספה בהצילו את חייו של פול הצעיר.

 

ובכל זאת,  הם מדגישים את ההשתוללות הנוראה של

הקיזרה בהנחייתו של קורבה המשבח והמהלל.  הם לוקחים

אותנו צעד אחר צעד לתוך תוכניתו של קורבה לעשות את

מואד'דיב לקדוש מעונה ולהטיל את האשם על צ'אני,

פילגשו הדררית.

 

כיצד יכול אחד מכל הדברים האלה להסביר את

העובדות כפי שההיסטוריה חשפה אותם? אין הם יכולים

לעשות זאת.  רק באמצעות טבעה הקטלני של הנבואה

נוכל להבין את כישלונו של כוח כה אדיר וכה מרחיק

ראות.

 

הבה נקווה כי היסטוריונים אחרים ילמדו משהו מהגילוי

הזה.

 

ניתוח ההיסטוריה: מואד'דיב,  מאת ברונזו איש אייקס

 

 

אין שום הפרדה בין אלים ובני-אדם, האחד

מתמזג ברכות לתוך האחר

מאמרותיו של מואד'דיב

 

 

למרות טיבה הרצחני של הקנוניה שהוא קיווה לרקום,

מחשבותיו של סקיטאלה,  רקדן הפנים,  הטליילאסו,  חזרו

שוב ושוב לחמלה רצופה ברחמים.

 

אצטער על כך שגרמתי מוות וסבל למואד'דיב,  אמר

לעצמו.

 

הוא הקפיד להסתיר את מחשבותיו החסודות מעמיתיו

הקושרים.  אבל הרגשות הללו הגידו לו כי היה לו קל יותר

להזדהות עם הקורבן מאשר עם התוקפים - וזה לא היה

אופייני לטליילאסו.

 

סקיטאלה עמד בדממה מהורהרת במרחק-מה מהאחרים.

הטיעון שנסב סביב הרעל הנפשי נשמע זה זמן-מה.  הוא

היה נמרץ ותקיף,  אך גם מנומס באותה צורה כפייתית

עיוורת שסיגלו לעצמם תמיד אלה שבאו בסודן של

המדרשות הגדולות לגבי עניינים הקרובים לעיקרי האמונה

שלהם.

 

"כאשר תחשבו שכבר נעצתם בו את החרב היטב,  או אז

תגלו כי הוא אינו פצוע!"

 

היו אלה דבריה של האם הנערצה של בנות גשרית,

גאיוס הלן מוהיאם,  המארחת שלהם כאן בוואלאך 9.  היא

נראתה כמקל בגלימה שחורה,  מכשפה מכוערת שישבה

בכיסא מרחף לשמאלו של סקיטאלה.  העבא שלה הופשל

מעט לאחור וחשף פנים קמוטים מתחת לשיער כסוף.

עיניים שקועות בחוריהן ננעצו בו מבין תווים שנראו כפני

גולגולת.

 

הם דיברו בשפת מיראבסה,  עיצורי פאלאנגה מושחזים

ותנועות מחוברות.  זה היה כלי להעברת דקויות רגשיות

חדות.  אדריק,  הגאי הגילדה השיב לאם הנערצה בקידה

קולית שהובעה בתוך לעג - נופך מקסים של בוז מנומס.

 

סקיטאלה הביט בשליח הגילדה.  אדריק שחה בתוך מכל

של גז כתום במרחק צעדים ספורים בלבד.  המכל שלו

נמצא במרכז הכיפה השקופה שבנות גשרית בנו לקראת

המפגש הזה.  לאיש הגילדה היתה צורה מאורכת,  כאילו-

אנושית,  לרגליו היו סנפירים ועל כפות ידיו צמחו מניפות

קרומיות - דג בים מוזר.  מפתחי האוורור של המכל

היתמר ענן כתום בהיר,  שנשא את ריחו העשיר של הסם

המאריך חיים,  המרקוח.

 

"אם נלך בדרך זאת,  נמות מטיפשות!"

 

אלה היו דברי האדם הרביעי שנכח במקום - השותף

הפוטנציאלי בקשר - הנסיכה אירולן,  אשתו (אך לא

בת-זוגו,  הזכיר לעצמו סקיטאלה) של אויבם המשותף.

היא עמדה בפינת המכל של אדריק,  יפהפייה בלונדית

תמירה,  מרשימה בהדרה,  עוטה גלימה כחולה מפרוות

לווייתנים וחובשת כובע תואם.  כפתורי זהב נצצו על

אוזניה.  היא נעה ביהירות האופיינית לאריסטוקרטים,  אך

משהו בחלקת פניה החטובים העיד על השליטה שהטמיע

בה החינוך שקיבלה כבת גשרית.

 

מחשבותיו של סקיטאלה עברו מדקויות של שפה ופנים

לדקויות של אתרים.  מסביב לכיפה השתרעו גבעות

מלוכלכות בשלג נמס ששיקפו כחול רטוב ועקוד מהשמש

הקטנה,  הכחולה-לבנה שתלתה בקו האורך.

 

מדוע דווקא במקום הזה? תהה סקיטאלה.  רק לעתים

רחוקות עשו בנות גשרית משהו באופן סתמי.  ראו למשל

את התוכנית הפתוחה של הכיפה: מרחב קונוונציונלי

ומגביל יותר היה גורם לאיש הגילדה לעצבנות

קלוסטרופובית.  העכבות במבנה הנפשי שלו היו אלה

שהתקיימו בו מלידה והחיים בחלל העמוק,  מחוץ לפלנטה.

 

אבל לבנות את המקום הזה במיוחד למען אדריק -

איזו אצבע בוטה מצביעה היישר לעבר החולשה שלו.

 

האם יש כאן משהו,  שאל את עצמו סקיטאלה,  המכוון

אלי?

 

"אין לך מה לומר בשם עצמך,  סקיטאלה?" תבעה האם

הנערצה.

 

"את מבקשת למשוך אותי למריבת שוטים זאת?" שאל

סקיטאלה.  "טוב ויפה.  אנחנו מתמודדים במשיח

פוטנציאלי.  לא פותחים מתקפה חזיתית כנגד אחד מאלה.

הפיכתו לקדוש מעונה תביס אותנו."

 

הכל נעצו בו את מבטיהם.

 

"אתה חושב שזאת הסכנה היחידה?" תבעה שוב האם

הנערצה,  וקולה הצריד.

 

סקיטאלה משך בכתפיו.  הוא בחר בפנים עגולים,  חסרי

ייחוד למפגש הזה,  תווי פנים נעימים ושפתיים עבות,  גוף

כשל בצקנית תפוחה. וכעת עלה בדעתו,  כשבחן את

עמיתיו לקשר,  כי היתה זו בחירה אידיאלית - אולי מתוך

אינסטינקט.  רק הוא מבין כל החבורה הזאת יכול לתמרן

את החזות הגשמית שלו ברחבי ספקטרום רחב של תצורות

גוף ותווי פנים.  הוא היה זיקית אנושית,  רקדן פנים,

והצורה שעטה עליו עתה הזמינה את הזולת להקל בערכו.

 

"ובכן?" לחצה האם הנערצה.

 

"נהניתי מן הדממה," אמר סקיטאלה.  "מוטב שלא

להביע בקול את העוינויות שלנו."

 

האם הנערצה נרתעה,  וסקיטאלה ראה כי היא בוחנת

אותו מחדש.  כולם היו תוצרים של הכשרת פראנה-בינדו

עמוקה,  ועל כן יכלו לשלוט בשרירים ובעצבים באופן

שרק בני-תמותה מעטים הצליחו להפעיל.  אבל

לסקיטאלה,  רקדן פנים,  היו קישורי שרירים ועצבים

שלאחרים כלל לא היו ובנוסף על כך ניחן באיכות מיוחדת

של סימפטיקו,  תובנה של חקיין שבעזרתה יכול לעטות

את נפשו של הזולת בנוסף על חזותו.

 

סקיטאלה נתן לה די זמן להשלים את הערכתה ואמר

"רעל!" הוא פלט את המילה בנימה א-טונלית שפירושה

היה כי רק הוא מבין את משמעותה הסודית.

 

איש הגילדה התנועע וקולו התגלגל מתוך כדור

המיקרופון הנוצץ שהקיף פינה במכלו מעל אירולן.  "אנחנו

דנים ברעל רוחני,  לא ברעל גופני."

 

סקיטאלה צחק.  צחוק מיראבסה יכול להכות ולנזוף

קשות ביריב,  וכעת הוא לא עצר עוד בעצמו.

 

אירולן חייכה מתוך הערכה,  אבל זוויות עיניה של האם

הנערצה גילו שמץ קל של כעס.

 

"חדל!" הצרידה מוהיאם.

 

סקיטאלה הפסיק,  אבל בינתיים כבר משך אליו את

תשומת-לבם; אדריק היה שרוי בחימה דוממת,  האם

הנערצה היתה דרוכה בזעמה,  אירולן היתה משועשעת אך

תמהה.

 

"ידידנו אדריק טוען," אמר סקיטאלה,  "שזוג מכשפות

בנות גשרית שהוכשרו בכל הדקויות שלהן,  לא למדו את

השימושים האמיתיים של ההונאה."

 

מוהיאם הסתובבה ונעצה את מבטה לעבר הגבעות

הצוננות המסמנות את עולם הבית של בנות גשרית.  היא

החלה לראות את העניין החיוני שבדבר,  נוכח סקיטאלה.

טוב הדבר.  אבל אירולן היתה עניין נפרד.

 

"האם אתה אחד מאיתנו או לא,  סקיטאלה?" שאל

אדריק.  הוא הביט בו מתוך עיניו הזעירות,  הדומות לעיני

מכרסם.

 

"נאמנותי אינה עומדת על הפרק," אמר סקיטאלה.  הוא

מיקד את תשומת-לבו באירולן.  "את תוהה,  הנסיכה,  אם

לשם כך צלחת את המרחקים העצומים הללו,  קיבלת על

עצמך סיכונים שכאלה?"

 

היא הנהנה בהסכמה.

 

"האם באת כדי להחליף דיבורים נדושים עם דג מואנש

או להתווכח עם רקדן פנים שמן מבני טליילאסו?" שאל

סקיטאלה.

 

היא התרחקה ממכלו של אדריק,  הנידה ראשה בכעס

לכיוון הריח הכבד של המרקוח.

 

אדריק בחר ברגע זה כדי להטיל גלולת מרקוח לתוך

פיו.  הוא אכל את הסם ונשם אותו,  וללא ספק גם שתה

אותו,  הבחין סקיטאלה.  הרי זה מובן,  מפני שהסם הגביר

את ראיית הנולד של ההגאי,  העניק לו את הכוח להנחות

את ספינת-העל של הגילדה על פני החלל במהירויות

חוצות-אור.  הודות למודעות שהקנה לו הסם מצא אותו

מסלול עתידי שבו תוכל הספינה לנוע ולחמוק מסכנה.

אדריק הריח עתה סכנה מסוג אחר,  אך הגורם שסייע לו

בראיית הנולד עלול שלא למצוא אותה.

 

"אני חושבת ששגיתי בבואי לכאן," אמרה אירולן.

 

האם הנערצה הסתובבה,  פקחה את עיניה,  עצמה אותן,

פעולה משונה כשל אחד הזוחלים הגדולים.

 

סקיטאלה העתיק את מבטו מאירולן אל המכל,  הזמין

את הנסיכה לחלוק את נקודת המבט שלו.  הוא ידע כי היא

תראה את אדריק כיצור דוחה: המבט הנועז,  אותן רגליים

וידיים מפלצתיות הנעות באטיות בתוך הגז,  ההתערבלות

האפופה עשן של מערבולות כתומות מסביבו.  היא תתהה

לגבי מנהגיו המיניים ותחשוב כמה מוזר יהיה זיווג עם

יצור כמותו.  אפילו מחולל שדה כוח שייצר במיוחד למען

אדריק את חוסר המשקל שבחלל יבדיל אותו ממנה כעת.

 

"הנסיכה," אמר סקיטאלה,  "הורות לאדריק הנמצא

עמנו כאן,  הראייה הנבואית של בעלך אינה יכולה להיתקל

באירועים מסוימים,  ובכללם זה... כך מניחים."

 

"כך מניחים," אמרה אירולן.

 

האם הנערצה הנהנה בעיניים עצומות.  "התופעה של

ראיית הנולד עדיין אינה מובנת על בוריה אפילו למי

שניחנו בה," אמרה.

 

"אני נווט הגילדה בכל מובן ועניין ויש לי הכוח," אמר

אדריק.

 

ושוב פקחה האם הנערצה את עיניה.  הפעם היא נעצה

מבטה ברקדן הפנים,  בעיניים בוחנות שניכרה בהן אותה

עוצמה מיוחדת של בנות גשרית.  היא שקלה את הפרטים

הקטנים.

 

"לא,  אם נערצה," מלמל סקיטאלה,  "אינני פשוט כפי

שאני נראה."

 

"איננו מבינים את הכוח הזה של הראייה לעתיד,"

אמרה אירולן.  "יש בזה משהו.  אדריק אומר שבעלי אינו

יכול לראות,  לדעת או לצפות מה שקורה בתחום ההשפעה

של נווט הגילדה.  אבל עד להיכן מגיעה ההשפעה הזאת?"

 

"יש אנשים וגורמים ביקומנו הידועים לי רק על-פי

השפעתם," אמר אדריק,  ופיו,  כפה של דג התכווץ בקו דק.

"אני יודע שהם היו כאן... שם... באיזשהו מקום.  כפי

שיצורי המים גורמים זרמים בעוברם,  כך גם ראיית העתיד

מערבלת את הזמן.  ראיתי היכן היה בעלך; מעולם לא

ראיתי אותו או את האנשים החולקים באמת ובתמים את

כוונותיו ונאמנויותיו.  זהו המסתור שבעל הסוד מעניק למי

שחוסים בצלו."

 

"אירולן אינה חוסה בצלך," אמר סקיטאלה.  הוא לכסן

מבטו לעבר הנסיכה.

 

"כולנו יודעים מדוע הקשר חייב להתנהל אך ורק

בנוכחותי," אמר אדריק.

 

אירולן השתמשה באפנון הקול שנועד לתיאור מכונה

ואמרה: "ככל הנראה,  אתה מועיל לשימושים כאלה

ואחרים."

 

כעת היא רואה אותו כמות שהוא,  הרהר סקיטאלה,

טוב!

 

"עיצובו של העתיד נתון בידינו," אמר סקיטאלה.  "אל

תשכחי את המחשבה הזאת,  הנסיכה."

 

אירולן שלחה מבט לעבר רקדן הפנים.

 

"אנשים שחולקים את מטרותיו ונאמנויותיו של פול,"

היא אמרה.  "אחדים מהליגיונרים הדררים שלו לובשים את

הגלימה שלו.  ראיתי אותו מנבא למענם,  שמעתי את זעקות

ההערצה שהם הפנו אל המהדי שלהם,  המואד'דיב שלהם."

 

סקיטאלה חשב: עלה בדעתה כי היא עומדת כאן

למשפט,  כי הכרעת-הדין שתתקבל בעתיד תבטיח את

קיומה או תחסל אותה.  היא רואה את המלכודת שהצבנו

לה.

 

לרגע התחבר מבטו של סקיטאלה עם זה של האם

הנערצה והוא חש את ההבנה המוזרה,  ששניהם חלקו אותה

מחשבה על אירולן.  כמובן שבנות גשרית תדרכו את

נסיכתן,  הכינו אותה בעזרת השקר הנכוח. אבל תמיד

מגיע רגע שבו בת גשרית חייבת לסמוך על הכשרתה

והאינסטינקטים שלה-עצמה.

 

"הנסיכה,  אני יודע מהו הדבר שאת נכספת לו יותר

מכל דבר אחר מהקיסר," אמר אדריק.

 

"ומי לא יודע זאת?" שאלה אירולן.

 

"את מעוניינת להיות אמה המייסדת של השושלת

המלכותית," אמר אדריק כאילו לא שמע את דבריה.  "אם

לא תצטרפי אלינו,  הדבר לא יקרה כלל.  את יכולה לקבל

את דברתי הנבואית בעניין זה.  הקיסר נשא אותך לאשה

מסיבות פוליטיות,  אך לעולם לא תחלקי את יצועו."

 

"אם כך האורקל הוא גם מציצן," לעגה אירולן.

 

"הקיסר נשוי הרבה יותר לפילגשו הדררית מאשר לך!"

התיז אדריק.

 

"והיא אינה מעניקה לו כל יורש," אמרה אירולן.

 

"ההיגיון הוא הקורבן הראשון של רגש עז," מלמל

סקיטאלה.  הוא חש בכעסה של אירולן המתפרץ כאשד,

ראה כיצד הנזיפה שלו משפיעה.

 

"היא לא מעניקה לו יורש," אמרה אירולן,  וקולה מדוד

בשלוותו המבוקרת,  "מפני שאני נוסכת בסתר תכשיר

למניעת הריון.  האם רצית שאשמיע הודאה מסוג זה?"

 

"רצוי שהקיסר לא יגלה זאת," אמר אדריק בחיוך.

 

"יש לי שקרים ערוכים ומוכנים למענו," אמרה אירולן.

"אולי יש לו חושאמת,  אך קל יותר להאמין בכמה שקרים

מאשר באמת."

 

"את חייבת לבחור,  נסיכה," אמר סקיטאלה,  "אבל

עלייך להבין מה מגונן עלייך."

 

"פול נוהג בי בהגינות," אמרה.  "אני יושבת בדיוני

המועצה."

 

"במהלך שתים-עשרה השנים שהיית נסיכתו ובת-זוגו,"

אמר אדריק,  "האם הוא גילה כלפייך חמימות קלה

שבקלות?"

 

אירולן הנידה בראשה.

 

"הוא הדיח את אביך בעזרת שבטי הדררים הידועים

לשמצה שלו,  נשא אותך לאשה כדי לבצר את טענתו

לכתר,  אך הוא מעולם לא הכתיר אותך כקיסרית," אמר

אדריק.

 

"אדריק מנסה להשפיע עלייך באמצעות הרגש,

הנסיכה," אמר סקיטאלה.  "האין זה מעניין?" היא הסתכלה

ברקדן הפנים,  ראתה את החיוך הבוטה על תווי פניו

והשיבה לו בגבות מוגבהות.  סקיטאלה נוכח שכעת היא

מודעת לגמרי למתרחש,  וכי אם תהיה נתונה להשפעתו

של אדריק בצאתה מהפגישה הזאת,  כי אז חלק מהקנוניה

שלהם,  ליתר דיוק - הרגעים האלה,  יוסתרו מראייתו

הנבואית של פול.  אבל אם היא תימנע מלהתחייב...

 

"האם נראה לך,  הנסיכה," שאל סקיטאלה,  "כי לאדריק

השפעה מופרזת במזימה שלנו?"

 

"כבר הסכמתי," אמר אדריק,  "לקבל עלי את שיקול-

הדעת המיטבי שיועלה בדיונינו."

 

"ומיהו זה שיבחר בשיקול הדעת המיטבי?" שאל

סקיטאלה.

 

"אתה רוצה שהנסיכה תעזוב את המקום הזה מבלי

שתצטרף אלינו?" שאל אדריק.

 

"הוא מעוניין שמחויבותה תהיה ממשית," נהמה האם

הנערצה.  "בל נוליך שולל זה את זה."

 

אירולן,  כך ראה סקיטאלה,  עברה לתנוחת חשיבה,

כשידיה מוצנעות בשרוולי גלימתה.  היא בוודאי חושבת

על הפתיון שהציע לה אדריק: לייסד שושלת מלכותית.

היא בוודאי תשאל את עצמה איזו מזימה העמידו הקושרים

כדי להתגונן מפניה.  היא תשקול דברים רבים.

 

"סקיטאלה," אמרה אירולן בתוך זמן קצר,  "אומרים

עליכם,  הטליילאסו,  כי יש לכם מערכת משונה של כבוד:

לקורבנותיכם תמיד יש אמצעי מילוט."

 

"אם רק יוכלו למצוא אותם," הסכים סקיטאלה.

 

"האם אני קורבן?" שאלה אירולן.

 

פרץ של צחוק בקע מגרונו של סקיטאלה.

 

האם הנערצה השמיעה נחרה.

 

"הנסיכה," אמר אדריק,  בקול רך ומשכנע,  "הרי הינך

אחת מאיתנו,  ממילא,  היי סמוכה ובטוחה בכך. האם אינך

מרגלת אחר המתרחש במשק הבית הקיסרי למען הממונות

עלייך במסדר בנות גשרית?"

 

"פול יודע שאני מדווחת למורותי," אמרה.

 

"אבל האינך מוסרת להן את החומר לתעמולה נמרצת

נגד הקיסר שלך?" שאל אדריק.

 

לא הקיסר "שלנו",  רשם לפניו סקיטאלה.  הקיסר

"שלך".  אירולן,  בהיותה בת גשרית מובהקת תבחין

אל-נכון בפליטת-הפה הזאת.

 

"השאלה עוסקת בכוחות וכיצד ניתן להפעיל אותם,"

אמר סקיטאלה והתקרב יותר אל המכל של איש גילדת

החלל.  "אנחנו הטליילאסו מאמינים כי ברחבי היקום כולו

קיים רק רעב שאינו יודע שובעה של החומר,  וכי האנרגיה

היא המוצק האמיתי היחיד.  והאנרגיה לומדת.  הקשיבי לי

היטב,  נסיכה: האנרגיה לומדת.  לזה אנו קוראים כוח."

 

"לא שכנעתם אותי שנוכל להביס את הקיסר," אמרה

אירולן.

 

"אפילו לא השתכנענו בעצמנו," אמר סקיטאלה.

 

"בכל אשר נפנה," אמרה אירולן,  "כוחו מופיע למולנו.

הוא קפיצת-הדרך,  הוא זה שיכול להימצא במקומות רבים

בבת-אחת,  הוא המהדי שהקלה בגחמותיו היא מצווה

מוחלטת למיסיונרים הקיזאראטים שלו. הוא המנטאט

שמוחו המחשב חישובים עולה על זה של המעולה

במחשבים הקדומים. הוא המואד'דיב שפקודותיו לליגיונות

הדררים מכלות את אוכלוסיותיהן של פלנטות. הוא ניחן

בראיית הנולד של האורקל שבעזרתה הוא מרחיק ראות אל

העתיד. יש לו אותה מתכונת גנטית שאנו,  בנות גשרית,

חומדות ל -"

 

"אנו מכירים את סגולותיו," שיסעה אותה האם

הנערצה,  "ואנו יודעים כי התועבה,  אחותו עאלייה,  ניחנה

באותה מתכונת גנטית.  אבל הם גם בני-אדם,  שניהם.  ועל

כן,  יש להם חולשות."

 

"ואיה הן החולשות האנושיות האלה?" שאל רקדן

הפנים.  "האם עלינו לחפשן בזרוע הדתית של הג'יהאד

שלו? האם ניתן לכוון את הקיזארה של הקיסר כנגדו? ומה

לגבי הסמכות האזרחית של הבתים הגדולים? האם קונגרס

הלנדסראד יכול לעשות יותר מאשר לעורר מהומה

מילולית?"

 

"אני מציע את האגודה הנכבדה לקידום הסחר," אמר

אדריק והסתובב במכלו.  "אנק"ס עוסקת בעסקים,

והעסקים נעים בעקבות הרווחים."

 

"ואולי אמו של הקיסר," אמר סקיטאלה.  "הגבירה

ג'סיקה,  כך שמעתי,  נשארת בקאלאדן,  אך היא מקיימת

קשר עם בנה לעתים תכופות."

 

"הכלבה הבוגדנית ההיא," אמרה מוהיאם בקול יציב.

"לו רק יכולתי לקרוע מעלי את ידי שלי,  שהכשירו

אותה."

 

"לקשר שלנו דרוש מנוף," אמר סקיטאלה.

 

"אנחנו יותר מאשר קושרים," החזירה לו האם הנערצה.

 

"או,  כן," הסכים סקיטאלה.  "אנחנו נמרצים ואנחנו

לומדים במהירות.  ועל כן אנחנו התקווה האמיתית

היחידה,  הישועה הוודאית של האנושות." הוא דיבר באופן

הדיבור שנועד למשוכנעות מוחלטת,  ואשר היה,  אולי,

הבעת לעג שאין גדול ממנו,  כיוון שהדברים נשמעו מפיו

של טליילאסו.

 

רק האם הנערצה הבינה כמדומה את הדקות.  "מדוע?"

שאלה והפנתה את השאלה לעבר סקיטאלה.

 

עוד בטרם הספיק רקדן הפנים להשיב,  כעכע אדריק

בגרונו ואמר: "מוטב שלא נעסוק בהתחכמויות

פילוסופיות.  אפשר לצמצם כל שאלה לשאלה האחת

'מדוע קיים משהו?'; מכל שאלה דתית,  עסקית וממשלית

נובעת שאלה אחת: 'מי יפעיל את הכוח?' בריתות,  אגודות,

תשלובות,  כולן רודפות אחר מקסמי שווא אלא אם כן הן

נאבקות על הכוח,  על השלטון.  כל היתר הוא שטויות כפי

שמרבית היצורים החושבים כבר נוכחו."

 

סקיטאלה משך בכתפיו,  תנועה שנועדה בעיקר לאם

הנערצה.  אדריק השיב על השאלה שהציגה לו.  הטיפש

המטיף הזה הוא נקודת התורפה הגדולה שלהם.  כדי לוודא

שהאם הנערצה מבינה זאת,  אמר סקיטאלה: "כאשר אנו

מקשיבים קשב רב למורנו,  אנו זוכים בהשכלה."

 

האם הנערצה הנהנה לאטה.

 

"הנסיכה," אמר אדריק,  "עלייך להחליט ולבחור.  את

נבחרת ככלי בידי הגורל,  המעולה והטוב שב..."

 

"הנח את דברי השבח שלך לאלה שמושפעים מהם,"

אמרה אירולן.  "קודם הזכרת רוח רפאים, מישהו שחוזר מן

המתים שבו נוכל לטמא את הקיסר.  הסבר את דבריך."

 

"בן אטרייאידס יביס את עצמו!" צהל אדריק.

 

"חדל לדבר בחידות!" הצליפה אירולן.  "מיהו אותו

רוח?"

 

"רוח יוצאת-דופן,  מיוחדת במינה," אמר אדריק.  "יש לו

גוף ושם.  הגוף - גופו של אמן הסיף המהולל שכונה דנקן

זאיידהו. השם..."

 

"איידהו מת," אמרה אירולן.  "פול התאבל על אובדנו

פעמים רבות בנוכחותי.  הוא ראה כיצד איידהו נהרג בירי

הסרדאוקארים של אבי."

 

"אפילו במפלתם," אמר אדריק,  "הסרדאוקארים של

אביך לא הפנו עורף לחוכמה.  הבה נניח שמפקד

סרדאוקארים חכם זיהה את אמן הסיף בגווייה שאנשיו

הרגו.  ומה אז? אפשר למצוא לבשר שימוש והכשרה

שכאלה... אם פועלים בזריזות."

 

"גולה של הטליילאסו, " לחשה אירולן ולכסנה מבטה

לעבר סקטיאלה.

 

סקיטאלה,  שהבחין בהתעניינותה,  הפעיל את יכולותיו

כרקדן פנים - הצורה זרמה ונתקבעה,  הבשר התנועע

ועיצב את עצמו שוב.  כעבור זמן לא רב ניצב לפניה אדם

דק גזרה.  הפנים נשארו עגלגלים משהו,  אך כהים יותר

ותוויהם היו שטוחים מעט.  עצמות לחיים גבוהות עיצבו

מדפים לעיניים שתצורתן היתה מזרחית בעליל.  השיער

היה שחור,  פרוע.

 

"גולה שמראהו כזה," אמר אדריק והצביע לעבר

סקיטאלה.

 

"אולי רק עוד רקדן פנים אחד?" שאלה אירולן.

 

"שום רקדני פנים," אמר אדריק.  "רקדן פנים מסתכן

בכך שייחשף בעקבות מעקב ממושך.  לא; הבה נניח כי

מפקדם החכם של הסרדאוקארים שימר את גווייתו של

איידהו בשביל מכלי האקסולוטל.  ומדוע לא? בגווייה היו

בשרו ועצביו של אחד המעולים בסייפים לאורך כל

ההיסטוריה,  יועץ לבית אטרייאידס,  גאון צבאי.  איזה בזבוז

יהיה זה אם כל ההכשרה והיכולות הללו יישחתו ויירדו

לטמיון,  כאשר ניתן להחזירן לחיים כמדריך של

הסרדאוקארים."

 

"לא שמעתי דבר וחצי דבר על כך,  ואני הייתי מאנשי

סודו של אבי," אמרה אירולן.

 

"אהה,  אבל אביך היה איש מובס ובתוך שעות ספורות

את נמכרת לקיסר החדש," אמר אדריק.

 

"האם זה נעשה?" תבעה אירולן.

 

אדריק אמר באיזושהי שלווה מעצבנת: "הבה נניח כי

אותו מפקד חכם של הסרדאוקארים,  ביודעו את הצורך

למהר,  שלח מיד את בשרו של איידהו,  ששומר,  אל בני

טליילאס.  הבה נוסיף ונניח כי המפקד ואנשיו מתו לפני

שהעבירו את המידע הזה לאביך שלא יכול ממילא לנצל

אותו.  כך שנותרה עובדה פיסית,  אותה פיסת בשר

שנשלחה אל הטליילאסו.  היתה רק דרך אחת לשלוח

אותה,  כמובן,  באמצעות ספינת-על.  אנחנו,  אנשי הגילדה,

יודעים,  מטבע הדברים,  מה נמצא בכל מטען ומטען

שאנחנו מעבירים.  כשנודע לנו על המטען הזה,  האם לא

היה זה מן החוכמה לרכוש את הגולה כמתנה היאה

לקיסר?"

 

"אם כך,  עשיתם זאת," אמרה אירולן.

 

סקיטאלה,  שחזר בינתיים להופעתו העגלגלה הקודמת,

אמר; "כפי שמרמז ידידנו הארכני,  עשינו את זה."

 

"כיצד הוכשר איידהו זה?" שאלה אירולן.

 

"איידהו?" שאל אדריק,  והביט לעבר הטליילאסו.  "האם

ידוע לך על איזשהו איידהו,  סקיטאלה?"

 

"מכרנו לכם יצור שנקרא הייט," אמר סקיטאלה.

 

"אה,  כן - הייט," אמר אדריק "מדוע מכרתם אותו

לנו?"

 

"מפני שפעם גידלנו קפיצת-דרך משלנו," אמר

סקיטאלה.

 

ראשה הזקן של האם הנערצה התנועע במהירות,  והיא

הביטה בו.  "לא סיפרתם לנו על כך!" האשימה.

 

"לא שאלתן אותנו," אמר סקיטאלה.

 

"איך התגברתם על קפיצת-הדרך שלכם?" שאלה

אירולן.

 

"יצור שעשה את מרבית חייו ביצירת מצג אחד ומיוחד

של עצמיותו יעדיף למות מאשר להיעשות לאנטי-תזה של

אותו מצג," אמר סקיטאלה.

 

"אינני מבין," אמר אדריק.

 

"הוא שלח יד בנפשו," נהמה האם הנערצה.

 

"הקשיבי לי היטב,  אם נערצה," התרה בה סקיטאלה,

והשתמש בקול שפירושו היה: אינך אובייקט מיני,  מעולם

לא היית אובייקט מיני,  אינך יכולה להיות אובייקט מיני.

 

הטליילאסו חיכה עד שההדגשה הבוטה הזאת תיקלט

היטב.  אסור שהיא תטעה לגבי כוונתו.  ההכרה חייבת

לעבור דרך הכעס לכלל מודעות שהטליילאסו בהחלט לא

מסוגלים להאשים האשמה שכזאת,  משום שהוא מכיר

בוודאי את דרישות הזיווגים של המסדר.  אבל המילים

שהשמיע הכילו גידוף מן הביבים,  שכלל לא היה אופייני

לבן טליילאסו.

 

לאט לאט,  כשהוא משתמש במוד הפייסני של

מיראבסה,  ניסה אדריק להחליק על הרגע המביך,

"סקיטאלה,  אתם אמרתם לנו שמכרתם את הייט מפני

שהייתם שותפים לרצוננו לעשות בו שימוש."

 

"אדריק,  אתה לא תפצה את פיך עד שאתיר לך לדבר,"

אמר סקיטאלה.  ובעוד שאיש הגילדה החל למחות,  התיזה

לעברו האם הנערצה,  "סתום את פיך,  אדריק!"

 

איש הגילדה נסוג בתוך המכל כשהוא חובט גפיו

בסערת-רוחו.

 

"רגשותינו האישיים והחולפים אינם מקדמים את

פתרונה של הבעיה המשותפת" אמר סקיטאלה.  "הם

מעיבים על ההיגיון,  מפני שהרגש הרלוונטי היחיד הוא

הפחד הבסיסי שהביא אותנו למפגש הזה."

 

"אנחנו מבינות," אמרה אירולן ושלחה מבטה לעבר

האם הנערצה.

 

"אתן חייבות להבין את המגבלות המסוכנות הגלומות

במגן שלנו," אמר סקיטאלה.  "האורקל אינו יכול להיתקל

במקרה במה שאין הוא מסוגל להבין."

 

"אתה ערמומי מאוד,  סקיטאלה," אמרה אירולן.

 

אסור שהיא תנחש כמה ערמומי,  חשב סקיטאלה.

לאחר שכל זה ייגמר,  יהיה בידינו קפיצת-דרך שנוכל

לשלוט בו.  לכל היתר לא יהיה דבר.

 

"מה היה מקורו של קפיצת-הדרך שלכם?" שאלה האם

הנערצה.

 

"שלחנו ידינו לכמה תמציות טהורות," אמר סקיטאלה.

"טוב טהור ורוע טהור.  נבל טהור שיכול לשמוח רק על

גרימת כאב ואימה יכול להיות מאלף ביותר."

 

"הברון הארקונן הזקן,  סבו של הקיסר שלנו,  היה מעשה

ידיהם של הטליילאסו?" שאלה אירולן.

 

"לא אחד משלנו," אמר סקיטאלה.  "אך הרי הטבע יוצר

לעתים יצירות קטלניות לא פחות משלנו.  אנחנו רק

מייצרים אותם בתנאים שבהם אנחנו יכולים לחקור

אותם."

 

"אני לא מוכן שיעקפו אותי ויתייחסו אלי בצורה

שכזאת," מחה אדריק.  "מיהו זה שמסתיר את המפגש הזה

מפני - "

 

"אתן רואות?" שאל סקיטאלה.  "של מי שיקול הדעת

המיטבי שמסתיר אותנו? איזה שיקול,  דעת?"

 

"אני רוצה לדון באופן שבו ניתן את הייט לקיסר הזה,"

התעקש אדריק,  "על-פי הבנתי,  הייט משקף את המוסריות

הישנה שהאטרייאידס למד על עולם הולדתו. הייט אמור

להקל על הקיסר להרחיב את טיבו המוסרי,  להתוות את

המרכיבים החיוביים-שליליים בחיים ובדת."

 

סקיטאלה חייך,  העביר מבט מיטיב על השרויים

במחיצתו,  הם היו בדיוק כפי שתדרכו אותו לגביהם. האם

הנערצה הישישה אחזה ברגשותיה כאילו היו חרמש.

אירולן הוכשרה היטב למשימה שבה נכשלה,  ולמעשה

היתה יצירה פגומה של בנות גשרית.  אדריק היה לא יותר

(ולא פחות) מידו של הקוסם: הוא עשוי להסתיר ולהסיח.

אבל בינתיים שקע אדריק בדממה זעומה בעוד ששאר

הנוכחים התעלמו ממנו.

 

"האם אני מבין שהייט זה מיועד להרעיל את נפשו

ומוחו של פול?" שאלה אירולן.

 

"פחות או יותר," אמר סקיטאלה.

 

"ומה לגבי הקיזאראט?" שאלה אירולן.

 

"יידרש רק שינוי קל בדגש,  החלקה של רגשות,  כדי

להתמיר את הקנאה לאיבה," אמר סקיטאלה.  "אנחנו נלכד

את הפחות חזקים בשם המוסריות והקדמה.  יריבינו ימותו

בגלל ההסתבכות שלהם-עצמם."

 

"גם עאלייה?"

 

"הייט הוא גולה רב-תכליתי," אמר סקיטאלה.  "אחותו

של הקיסר עשויה,  בגילה,  ללכת שבי אחר זכר מקסים

שנועד למטרה זו.  הוא תימשך אליו בגלל גבריותו

ויכולותיו כמנטאט."

 

מוהיאם הרשתה לעיניה הישישות להתרחב בהפתעה.

"הגולה הוא מנטאט? זהו צעד מסוכן."

 

"כדי שיוכל לדייק," אמרה אירולן,  "המנטאט זקוק

לנתונים מדויקים.  מה יהיה אם פול יבקש ממנו להגדיר

את התכלית לשמה נשלחה המתנה שלנו?"

 

"הייט יאמר את האמת," אמר סקיטאלה.  "זה לא יעלה

ולא יוריד."

 

"אם כך אתם משאירים פתח מילוט פתוח בשביל פול,"

אמרה אירולן.

 

"מנטאט!" הפטירה מוהיאם.

 

סקיטאלה שלח מבטו באם הנערצה הישישה וראה את

השנאות הקדומות שצבעו את תגובותיה.  מאז ימיו של

הג'יהאד הבטלרייאני שבמהלכו נמחו "המכונות

החושבות" מעל מרבית היקום,  המחשבים עוררו חוסר

אמון.  רגשות נושנים השפיעו גם על המחשב האנושי.

 

"אינני אוהבת את האופן שבו אתה מחייך," אמ...

סוף עמוד 28