מֵעוֹלָם לֹא אָהַבְתִּי לִהְיוֹת צָב.
אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאִם הָיִיתִי שַׁחַף הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַכֹּל!
שִׁרְיוֹן זֶה בְּסֵדֶר, אֲבָל הָיִיתִי מַעֲדִיף כְּנָפַיִם.
בָּרֶגַע הַהוּא מַמָּשׁ, הַרְחֵק מִלְּמַעְלָה,
הִסְתַּכְּלוּ עָלָיו אֵלֵי הַצַּבִּים.
בָּאנוּ לְשַׁנּוֹת אוֹתְךָ לְשַׁחַף, כְּמוֹ שֶׁרָצִיתָ תָּמִיד!
הָאִם יִהְיוּ חַיָּו שֶׁל הַצָּב בתור שַׁחַף טוֹבִים,
כמו שֶׁהוּא דִּמְיֵן תָּמִיד,
או שָׁמָּא זֶה לֹא הָיָה אָמוּר לִקְרוֹת?
הרי צַבִּים הֵם צַבִּים, וְזֶהוּ זֶה!
ירדן בן־טבו דה־לאון, ציירת ואמנית מגיל צעיר מאוד, כעת חיילת בצבא הגנה לישראל.
סמדר בן־טבו דה־לאון, אימהּ של ירדן וראש מעבדה לחקר הבקרה הגנטית של התפתחות עוברית בקיפודי ים. גרה עם בעלה, ילדיה ושלושת חתוליה בצפון.
את הסיפור המציאו ירדן וסמדר יחד כסיפור לפני השינה לשגיא, אח של ירדן. ירדן ציירה את הסיפור כחלק מפרויקט הגמר שלה בתיכון, ויחד הן יצרו את הספר שאתם עומדים לקרוא.