אחד מקוויה הבולטים של מדיניות ממשלת בריטניה החל מן המחצית השנייה של שנות השלושים היתה ההפרדה המוחלטת בין מצוקות יהודי אירופה לשאלת ארץ ישראל. תוצאתה הבולטת של הכרעה זו היתה הנסיון המודע והנחרץ לבלום את התרחבות היישוב היהודי שפירושו הגבלת העלייה.
ממשלת הלייבור שעלתה לשלטון בבריטניה עם תום מלחמת העולם השנייה נאלצה להתמודד עם פן חריף מאוד של הסתבכות שאלת ארץ ישראל בעקבות תוצאותיה המחרידות של מלחמה זו; גורלם של רבבות העקורים היהודים באירופה שרבים מהם ביקשו לשים פעמיהם לארץ ישראל.
סוגייה זו לא היתה השאלה העיקרית על סדר יומה של הממשלה החדשה אך לטיפול בה נילוו היבטים שסיבכו את מערכת יחסיה של ממשלת בריטניה עם בעלות בריתה ובעיקר ארצות-הברית – ויריבותיה במאבק על עיצובו של הסדר החדש בעולם שלאחר המלחמה.
מחקרו המעמיק והממצה של אריה כוכבי עושה שימוש משכיל ומאיר עיניים בחומר התיעודי המגוון וחושף את צדדיה המרובים של הבעיה המורכבת. בין השאר הוא מתאר את נסיונותיה של ממשלת בריטניה לעצור את תנועת ה"בריחה" וההעפלה ומאמציה לשלב את מדינות אירופה האחרות במאבק זה. כשלון מאמציה ש לונדון בתחום זה משקף את הפיחות שחל במעמדה ובכושר התרעה שלה בזירה הבינלאומית לאחר המלחמה שממנה יצאה מנצחת אך מותשת. המחבר אף עומד על מידת השפעתה של בעיית העקורים בהכרעותיה של ממשלת בריטניה ב-1947: להעביר את הטיפול בשאלת ארץ ישראל לידי ארגון האומות המאוחדות והחלטתה לעזוב את הארץ.
ספרו של אריה כוכבי הוא אפוא גם פרק חשוב להבנת תהליך שקיעתה של בריטניה לאחר המלחמה. תיאור צדדיה הבינלאומיים של שאלת העקורים מאיר את פרק ההעפלה והמדינה בדרך בתולדותינו מן הזווית שלא הירבו לחקור אותה עד כה.