"אמא לא סיפרה לי כמעט דבר על חייה וזיכרון הדברים שלא סיפרה, שאני מתאמץ עכשיו לדלות מתוך אי-הידיעה, חורך בקצות אצבעותיי. אני כולי פצע של אי-הזכרות, של תמצית התשוקה לדעת שלא באה על סיפוקה", כך כותב ירון אביטוב בפתח רומן הסיפורים החדש שלו, המעמיד במרכזו את דמותה הכובשת ושופעת החום של האם – אישה צבעונית, מלאת הומור וחדת לשון "הזורה מלח על החיים ובוזקת סוכר על המוות". מתוך אמפטיה וגעגועים מתוארת מערכת יחסים סבוכה, כואבת ומשעשעת של ילד ואמו, ונפרשים חייה של משפחה בעלת מסורת טבריינית המתגוררת בשכונת פועלים בחיפה.
זהו ספרו החמישי של ירון אביטוב, שקובץ סיפוריו אדון הסליחות וספרו התיעודי הסתכלות - דו"ח מבתי חולים פסיכיאטריים זכו לשבחי הביקורת ולפרסים ספרותיים.