הקריאה לתיקון שיטת הממשל בישראל ימיה כימי המדינה. שוב ושוב צצות יוזמות לשינוי רכיבים שונים של מוסדות השלטון. ואולם רובן של היוזמות נדחה, מיעוטן מאומץ, ומקצתן - כמו חוק הבחירה הישירה של ראש הממשלה - רק מחמיר את הבעיות במערכת הפוליטית הישראלית.
ספר זה מגיש לקורא את פירותיו של מחקר מקיף שנעשה בידי קבוצת חוקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה בין השנים 2009 ל-2013. כל אחד מחלקי הספר פותח באבחון נקודות החולשה של ארבעה רכיבים מרכזיים במבנה הממשל בישראל: שיטת הבחירות, המפלגות, הממשלה והכנסת. בשלב הבא בוחן כל חלק את הפוטנציאל שיש בעריכת רפורמות מוסדיות לתיקון ולשיפור התחומים שאובחנו כבעייתיים. רכיבי הממשל בישראל נבחנים גם בהשוואה לדמוקרטיות ותיקות (מדינות מערב אירופה, צפון אמריקה, אוסטרליה ניו גילנד ויפן) ולדמוקרטיות חדשות מצליחות (למשל, צ'כיה ופולין). המטרה היא ללמוד מניסיונן של דמוקרטיות אחרות ולקבוע, על סמך ניסיון זה, מה רצוי לשמר במבנה המשטר הישראלי ומה עדיף לשנות וכיצד, כמובן בהתחשב בכל המאפיינים המייחדים את הפוליטיקה הישראלית.
הנחת העבודה של המחקר שלפנינו היא ששינוי לטובה בהתנהלותם של מוסדות פוליטיים יוצר תמריצים להתנהגות פולטית ראויה יותר ושהשינוי הזה מביא לתפקוד יעיל ודמוקרטי יותר של המערכת הפוליטית והשחקנים הפועלים בה, למשיכת כוחות איכותיים יותר לפוליטיקה ולשיפור תדמיתם של הפוליטיקה והפוליטיקאים בעיני האזרחים. הרעיון המרכזי הוא שבטווח הארוך תיקונים מן הסוג הזה בממשל הישראלי עשויים לתרום לשינוי כולל בתרבות הפוליטית שלנו ולמפנה של ממש בדרך שבה אזרחי ישראל תופסים את הפוליטיקה.