972 - הסדרה לתרבות מדוברת

המרחב התרבותי הוא המרחב שבו מתנהלת ורוחשת התרבות הישראלית. צרכן תרבות איננו רק אדם הקונה ספר בחנות, נדחק בתור לקונצרטים, צופה בערוצי הטלוויזיה השונים, אלא פחות או יותר כל אדם המתקיים בגבולות הקהילה, דובר את שפתה.

ב-28.8.1983, כשהוא בן שבעים, הסתלק מנחם בגין בפעם האחרונה מהבמה הפוליטית והותיר אחריו סימני שאלה שמהדהדים עד היום. דומה שאין מנהיג ישראלי שגילם תפקידים רבים ושונים כל-כך: מפקד המחתרת שאינו יודע לירות; ה"מוקיון" הזועק בכיכרות כשידיו מונפות באוויר; הפוליטיקאי המשוקץ של המחנה שאסור לשתפו בשלטון; איש הפשרות, המנהיג המטיב עם עמו, אהוב על ההמונים, איש השלום וקברניט המלחמה

איך הגיבה הספרות העברית להתעצמות כוחם הפוליטי של המזרחים בשנות השמונים? האומנם סימנו עליית הליכוד לשלטון בשנת 1977 וניצחונו בצערכת הבחירות האלימה של 1981 שינוי ביחסי הכוחות בין מזרחים לאשכנזים?

במסה חריפה ואקטואלית זו מניח פרופ' יהודה שנהב, באופן שיטתי ובהיר, יסודות להבנה אחרת של הסכסוך היהודי-פלסטיני: הוא מראה עד כמה ההסתכלות עליו מנקודת המבט של מלחמת 1967 מחמיצה את המבט הפלסטיני, מפנה את המבט אל זכויות היהודים במרחב ומגלה בריתות פוטנציאליות חדשות, מפתיעות, בין השמאל לימין.

ספרו החדש של שלמה זנד הוא ה"ישראלי" ביותר מבין חיבוריו מכיוון שהוא האישי ביותר. במסע המשורטט כהרפתקה אינטלקטואלית מתחקה שלמה זנד אחר צמתים מרכזיים בהיסטוריה הפרטית שלו השלובים בחקר ההיסטוריה הכללי.

"מסביב לאשכנזים מתהדקת המדינה שקמה, לטוב ולרע, מסביב לאשכנזים," טוענת מרב רוזנטל-מרמורשטיין. המסמך שחיברה בוחן את מועקת האשכנזים נוכח ישראל והישראליות, הקובלנות שמפנים כלפיהם אינטלקטואלים מזרחים והקושי לשרטט את קווי המתאר של קבוצת השייכות.

מאז בחירות 2003 מצוי השמאל הישראלי במשבר האלקטורלי והאידיאולוגי החמור בתולדותיו, זאת כעשור בלבד לאחר שיצחק רבין, ראש הממשלה ומנהיג מחנה השלום, חתם בספטמבר 1993 בוושינגטון על הסכם היסטורי עם יאסר ערפאת, מנהיג העם הפלשתינאי.

ישראלים נוטים לחשוב שהם דוברים את לשונו של ישעיהו הנביא (עם טעויות). הם מאמינים ששפתם היא עברית (תנ"כית/משנאית) שהוחיְתה בסוף המאה ה-19. כדי לשמור על ה"טוהר" שלה, הם נוטים לתקן "טעויות" ללא הרף. ואולם השאלה היא, מדוע הישראלים "טועים" כל הזמן בשפתם שלהם?

על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא קיימים מזרחים צעירים בישראל. כולנו ישראלים. בעוד שאת המהגרים ובניהם מציינים כיוצאי אסיה-אפריקה, הדור הצעיר אוּחד במכבש כור ההיתוך. "לא עברתם את זה?" שואלים ומתכוונים למזרחיות, "ומהי בכלל המזרחיות הזאת?" שאלה טובה.