געגוע ליצירתה של רונית מטלון, תחושת הדחיפות והכרת הטובה הם מעשה אהבה וגם צורך תרבותי. כל אלה עומדים ביסוד ספר זה אשר ניכרת בו חתימת היד המוּכרת של המחברת. הספר מאפשר לנו לעקוב מקרוב אחר חיפושיה ומעבריה הסגנוניים של סופרת גדולה, ששבה לפקוד את הנוף הגאוגרפי, החברתי והנפשי שהכירה מקרוב.

נובלה חדשה – סיפור סוריאליסטי שכולו כאב, זעם והומור שחור, על מותה האלים של האהבה בהתנגשות עם המוסכמות – מאת מחברת "זה עם הפנים אלינו" ו"שרה שרה".

הספר נולד מניסיון שערכו הסופרת רונית מטלון וחוקר הספרות אריאל הירשפלד, לכתוב יחד רומן בהתכתבות. עלילתו הבדיונית של הרומן לא נקבעה מראש וכל אחד מהכותבים חייב היה להמשיך את הסיפור מן המקום שבו נעצר המייל הקודם, מבלי לדעת את סופו.

בגיל 17 נשלחת אסתר, המספרת, לדוד בקמרון: "אולי זה יסדר לה קצת את הראש," מקווה המשפחה. חודשים ארוכים היא מוחזקת שם, בתוקף צווים משפחתיים כמוסים, ונחשפת למתחים, לסתירות, להשחתה ולבלבול שבהווית החיים האפריקנית החנוקה.

הרומן הלירי והאינטימי מכל ספריה של רונית מטלון עד כה. מתוך מבט חד, מדויק ומלא הומור נפרש כאן סיפורה המשעשע והשובר לב של משפחה "כרותת ראש", שהאב נוטש אותה למען פעילות פוליטית רדיקלית נגד שלטון מפא"י וקיפוח המזרחים. זהו ספר על בית, על אין-בית ועל התשוקה לבית

יצירה על קשר בין גבר לאישה, שחוקרת את הזיקות בין האהבה הרומנטית בגיל הבגרות ליחסים במשפחה בשנות הילדות והנעורים. מטלון נפטרה בדצמבר 2017. גרסאות שונות של "שלג" נמצאו במעטפה בחדר עבודתה, ואחת מהן מובאת כאן, בתוספת אחרית דבר מאת עורך הספר דרור משעני.

שרה – צלמת, פעילת שמאל, חובבת חתולים, הרפתקנית, פתיינית, לא מצחצחת שיניים, ו"משוגעת לדבר הנכון", היא גיבורתו של רומן זה, שמיטלטל בין שתי אהבות, שתי פרידות, שני סיפורים, שתי חברות – שרה ועופרה.