"ה'שורה' בשירו של אליהו היא שורת מלים. כתיבת שירה. תלם, נתיב, דרך לקיומו. גיוסו היא גם התגייסותו לכתיבה, לכל החיים ועד למותו.אין בו רצון או יכולת להשתחרר מן השליחות. מן הנבואה. מן השירה. רק המוות יוכל לגרום לו לחדול מעיסוקו זה".
ענת חנה לזרע על השיר הציפור הצבועה.
מגפון, נובמבר 2012.
"ופתאום 'עיר ובהלות' כולו, על יופיו המכמיר, על אנושיותו, על ההומור והברק המרככים אותו, מואר באור בלהות: האם שירת היחיד הבורח, המצטנף, הירא, הנבהל, שירת הכוכבים-בפנים של אלי אליהו, היא בסופו של חשבון שירה של התנכרות לכלל?"
צור ארליך, ספרים / מקור ראשון
מרץ 2012.
נדרך כאקדח
רוני סומק, עתון 77, פברואר 2012.