סיפורה של אהבה עדינה, ובכל זאת לוהטת; סיפורו של דור שלם שנכזבה תוחלתו; סיפורו של מהפכן שתכנן לפוצץ אנדרטת ניצחון מרכזית בברלין; קינה על עבר מרתק, על חלומות נעורים ושברם; התמכרות להנאות ההווה שנהיה נוח כל כך; התגרות במוות והשתכרות מן החיים – את כל אלה מכיל ספרו הנוסטלגי והעדכני כאחד של אווה טים, בן הדור המורד המיתולוגי של 68'.
תומס, המספר, אף הוא בן הדור הזה, מתאהב באישה צעירה ממנו בשני עשורים, מתרפק על אושרו הארוטי עימה, וכך, בעודו מביט לאחור אל הימים המהפכניים, הסוערים ההם, הוא עומד בשתי רגליו ובכל חושיו בהווה, תחילת המאה ה-21, בלב חיי המותרות של גרמניה וברלין שהתאחדו בינתיים. הוא מתנה אהבים גם עם אהובתו היפה וגם עם עברו ומספר את סיפורו ואת סיפוריהם האישיים של חבריו, כולם טיפחו בצעירותם חזון של חברה צודקת ושוויונית ואחרי שהתפוצץ החזון נבלעו, כל אחד בדרכו, בחיק החברה שקראו עליה תיגר – ולא נודע כי באו אל קרבה: הכלבים נבחו והשיירה עברה. ואף על פי כן, אצל תומס אהבת החיים היא שאמרה את דברה, כאז כן עתה, אף על פי שידו של המוות היתה על העליונה.