כמה מעט אנחנו יודעים על אנגולה שבדרום מערב אפריקה . תוחלת החיים במדינה היא מהנמוכות בעולם - 39 שנים בלבד, ובכל זאת יש בה יופי עצום, אנושי וטבעי, יש בה תרבות מרתקת ומסתורית ועושר אדיר של הטבע אך גם של יהלומים ונפט שמנוצלים בידי זרים. עשרות שנים התחוללה באנגולה מלחמת אזרחים איומה שבה היו מעורבים כוחות סובייטים, אמריקאיים, קובניים ודרום אפריקאים. מיליונים נהרגו, נפגעו ונותרו חסרי בית. שדות המוקשים של אנגולה גובים נפגעים גם כיום, לאחר תום המלחמה. תמר גולן, שכיהנה כשגרירה הראשונה של ישראל באנגולה, ותמר רון, זואולוגית ואקולוגית שעבדה בשמירת הטבע ברחבי אנגולה, שהו במדינה זו כמה שנים. הן כותבות בשני קולות ומתבוננות באנגולה מזוויות שונות, אבל רואות ומתארות בעיקר את הצדדים האנושיים: את בני האדם, את הנשים החזקות של אנגולה, את ילדי הרחוב מכמירי הלב, את הכשפים, האמונות, הפסלים רבי העוצמה, התרבות הנפלאה, הטבע המרהיב ומעל הכול - את הכאב הגדול שחווים תושבי המדינה למודת סבל זו.
מסען הממושך של תמר גולן ותמר רון באנגולה מניב מפגשים מרתקים ומרגשים עם תרבות שונה, שיש בה כל כך הרבה חוכמת חיים ורגישות יחד עם טבע עשיר, שיערות העד ובעלי החיים שבו סובלים מפגיעתם של בני האדם.
"בסיפורינו, כמו באנגולה עצמה, הכל משמש בערבובייה: חיים ומוות, מלחמה ושלום; ילדים ללא ילדות ומבוגרים החולמים על הילדות התמימה שאבדה; נשים וגברים, לוחמים וקשוחים המוצאים לפתע רוך וחום בנשמתם; בגידה במסורת ושיבה אליה; האדם והטבע, וגורלם הכרוך זה בזה."