תימני כנרת הגיעו לחוות כנרת ב-1912 וחיו בסמוך לה עד 1930. הם נאבקו מאבק עיקש בטבעו הקשה של עמק הירדן, במצוקת דיור נוראה, בהתנכרות ולעיתים מזומנות התעלמות מכוונת מצד המוסדות המתישבים, ובד בבד בתוכניתם של חברי קבוצת כנרת - שעל ידי אמצעי לחץ כגון מניעת מים להשקיה ולשתיה, מניער קרקע, התנגדות לתוספת משפחות לשם הרחבת ישובם של עולי תימן והתנגדות להשלמת מספר יחדות הדיור - קיוו שיוכלו לאלץ את תימני כנרת לעזוב את המקום. לאחר שמונה-עשרהשנות מאבק נעקרו תימני כנרת מן המקום שאהבו, מקום שנתנו למען שגשוג שנים רבות מחייהם וקורבנות לא מעטים בנפש.
סיפורן של עשר המשפחות אינו אלא מיניאטורה היסטורית של מסכת היחסיםבין הישוב לבין עולי תימן. לפנינו התנגשות בלתי נמנעת בין חברה מאורגנת, אידיאליסטית, מפלגתית ובעלת רקע זהה של תרבות וארצות מוצא לבין עולים חסרי ארגון, נטולי אידיאולוגיה חברתית או מפלגתית. יהודים "סתם". שבאו לחיות את חייהם בארץ ישראל ללא חלומות לשנות את פניה של החברה, לא שינוי ערכים ולא שינוי תרבותי, לבד מחלום גאולה.
לכאורה, ספר זה הוא סיפורן של עשר משפחות, למעשה הוא סיפורה של החברה היהודית המתהווה בארץ ישראל שנישסעה בין עולי ארצות איסלאם לבין עולי אירופה, בין "מזרחיים" ל"אשכנזים" ובין דתיים לחילונים. לפנינו סיפור אהבה שהוחמצה, ערגה למלאות הוויה שלא סופקה, חלום אחדות שנשאר בגדר חלום. מחקר היסטורי מרתק, מתועד ביסודיות ומנומק באופן מעורר אימון, םרי עטו של יהודה ניני, פרופ' להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב וראש בית-הספר למדעי היהדות, הנקרא כקינה אנושית מזעזעת.