לפני כ-12,000 שנה, עם הפשרת קרחוני תקופת הקרח האחרונה, החל מפלס האוקיאנוסים לעלות, וכעבור כמה אלפי שנים פרץ הים התיכון הגואה את מחסום הבוספורוס והציף בשטפון אדיר את הים השחור, שהיה אז אגם מים מתוקים. האם יש קשר בין האירוע הקטסטרופלי הזה לסיפור המבול של נוח? האם הוא קשור להופעתן של תרבויות חדשות באירופה באותה תקופה? שני האוקיאנוגרפים שגילו את התגלית הדרמתית הזאת, ויליאם ריאן וולטר פיטמן, סבורים שאכן קיים קשר שכזה. ספר זה מספר את סיפור מחקרם.
אגם הים השחור, טוענים ריאן ופיטמן, שנתן חיים לאיכרים שחיו על חופיו, היה כמעט בן לילה לים של מוות. שוכני הכפרים סביבו איבדו את אדמותיהם ומגוריהם ונסו על נפשם. מי שלא טבעו במנוסה נפוצו לכל עבר, הם ושפתם, ואגדותיהם ואמונותיהם, ומסורות אבותיהם בחקלאות, בקדרות ובטכנולוגיה, ועמם הסיפור על שואת המים אשר שטפו והחריבו את עולמם.
ריאן ופיטמן מספרים איך נפתח הים השחור לפני חוקרים מן המערב לאחר נפילת מסך הברזל ועל המחקר שעשו בו בשיתוף פעולה עם מדענים רוסים. הם מתארים את שיטות המחקר והתארוך המשוכללות, המוכיחות כי אגם המים המתוקים שהיה לפנים הים השחור הוצף במי ים באירוע פתאומי ומהיר.
על תשתית איתנה של נתונים אוקיאנוגרפיים, פליאונטולוגיים ואקלימיים טוו ריאן ופיטמן מסכת של ראיות ארכיאולוגיות, אתנוגרפיות ובלשניות המקשרת את אירוע ההצפה לפני כ- 8,000 שנה אל הופעתן הפתאומית של תרבויות מתקדמות באירופה, בארצות הלבנט ומסופוטמיה ובמרכז אסיה.
המחקר הזה, רב התגליות הדרמתיות, החוצה תרבויות ותחומים, נפרש לפני הקורא כעלילת ספר מתח בלשי. זהו סיפורה של תגלית גיאולוגית גדולה, שפורצת את גבולות הדיסציפלינה שלה וזורעת אור על תולדות המיתוסים הקדמונים של עמי המזרח הקדום ועל הפרהיסטוריה של אירופה.