המלצות - דף 24

"ייתכן כי "על דעת עצמו" הוא אחד הספרים הטובים ביותר של עמוס קינן, ואולי אפילו הטוב מכולם, למרות שלא הוא כתב אותו. עשתה זאת אשתו נורית גרץ. היא כתבה ביוגרפיה מרתקת ורבת-גילויים על ארבעה פרקים מעצבים בחייו...הכתיבה של גרץ היא חמה מיסודה, מציאותית ומפענחת."

"אתם לא ממש צריכים המלצה שלי על ספר ילדים חדש של מאיר שלו. אתם תקנו אותו גם ככה. אבל בכל זאת, כי נראה לי ש"הצלחת שמתחת" טוב במיוחד. בספריו, גם למבוגרים, שלו תמיד נותן תחושה של חבר טוב. מישהו שיכול לאהוב אותך כמו שהוא אוהב את האנשים שהוא כותב עליהם. עכשיו מתברר שהוא אוהב לא רק אנשים. גם צלחות. וגם מסמרים. ושטיחים."

לא רק סבתא מיכל שואלת את הילד שבסיפור מה יהיה כשיגדל. השאלה הזו עוברת מדור לדור וכל פעם מכרכם ילד קטן את פניו וחושב לעצמו ביאוש: "מה הם רוצים ממני?"

"ספרד הוא פשוט יצירת מופת, והוא כזה משום שהוא עושה את מה שספרות טובה אמורה לעשות - לטוות את העולם, פיסה אחר פיסה, מסיפורים היסטוריים גדולים וסיפורים אישיים קטנים, מגיבורים אמיתיים ובידיוניים, מרגעים חד פעמיים, מרעיונות וזיכרונות".

"ייתכן שהקסם טמון במשיכה של קנז לזר, לדחוי ולשולי; אולי זה השימוש הווירטואוזי ברבדי הלשון ובמשלביה, ואולי המיומנות בהמחזת דיאלוגים. אבל בעיקר זו היכולת להתוודע לטבע האנושי, ולתרבות הדיבור הישראלית, שהופכת את הקריאה בתשעת הסיפורים למרוממת נפש."

"ספרה של לאוני סוואן, הוא תרגיל חינני, מוצלח ודי מבריק, שבמסגרתו היא מציעה לנו מציאות שונה - מקבילה לזו של בני האדם אך ידידותית, לא מזיקה ולא מתחרה בחברה האנושית. היא הצליחה "להיכנס לראשם" של הכבשים ולבנות דרך מחשבה כבשית מיוחדת במינה, הבנויה על חוקיות שונה לחלוטין."

"האיורים המקסימים והנוגעים ללב של ליאורה גרוסמן פוגשים פה את המילים של שירה גפן, שיודעת לגעת לא רק בחלומות הטובים, אלא גם באלה המורכבים יותר עם טקסטים רכים ועדינים. הרווח הנקי הוא שלנו."

"גם ב“מותה של בל“, השישי בסדרת התרגומים המצוינים של קנז, מפרק סימנון ביד אמן את ספרות המתח כפי שרובנו מכירים אותה, ובורא אותה מחדש במתכונת שהיא כולה שלו. ספנסר וכריסטין אשבי, זוג בורגנים מבוססים ומשעממים למדי, מסכימים לארח בביתם את בל, בתה הצעירה של אחת מחברותיה של כריסטין."

"הסיפור המצחיק והמהנה הזה מוכיח, שאפשר להסתדר יפה מאוד בלי דמות ראשית ובלי שבזירת ההתרחשות יקרה משהו ראוי לציון. במקום מעשים ופעולות מתרחש בזירה רק דבר אחד - דיאלוג. עד כדי כך שאפשר לומר, שהדיאלוג הוא הגיבור הראשי של הסיפור הזה."

" "הכפיל" הוא יצירת המופת הראשונה של גדול אמני הפסיכולוגיה הבדיונית, והוא הרבה יותר מ"סאטירה על אודות האדרת של גוגול", כפי שסברו בני התקופה {...} בכל קריאה שהיא זו נובלה נהדרת."