אחת מדרכי ההנצחה הנפוצות והמקובלות בחברה הישראלית הן האנדרטות לנופלים במערכות ישראל. העדויות הנחשפות בספר זה על תהליכי הקמתן ועל ההתייחסות אליהן מאז ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ועד היום, מצטרפות לכלל אספקלריה מרתקת. הן זורות אור על מגוון של היבטים היסטוריים, חברתיים ותרבותיים, בצד איפיונים אישיים, קבוצתיים ומימסדיים של עבודת ההנצחה. נדונים כאן זהותם של מעצבי הנוף האנדרטאי, סוכני הזכרון ומקדמיו, התכנים שהועמסו על מצבות הזכרון ומקורותיהם, ומשמעותם של כל אלה לגבי עיצוב הזכרון הקולקטיבי. מתוך דפי הספר עולים הדיהם של השקפות העולם והלכי הרוח המשתנים בקהילת הזכרון הישראלית.