בנובמבר 1945 התמנה לוטננט-ג'נרל סר אלן גורדון קאנינגהם לנציב העליון בארץ ישראל. כשבועיים בלבד לאחר שנודע כי קודמו לא יוכל להמשיך בתפקידו. דבר בעברו הצבאי לא הכין אותו לתפקיד כה תובעני וחסר סיכוי להצליח בו. מדוע היה כה נחוש לצאת לירושלים? מה הניע אותו להתמיד בתפקידו במשך עשרים ותשעה חודשים קשים של אי-יכולת לקדם פתרון בארץ ישראל למען האינטרסים הבריטיים, היהודיים או הערביים? כיצד לא נשבר מי שהכול – בריטים, יהודים וערבים – טענו נגדו שהוא חלש? מדוע המשיך בעקשנות בתפקידו על אף פעולות הטרור שכוונו נגדו ונגד אנשיו מיומו הראשון בארמון הנציב? האם היתה זו אחריותו המסורתית של שליח קולוניאלי או שמא היו לו מניעים נוספים?
הספר הנציב האחרון משקיף על ימי המנדט האחרונים מחלונו של הנציב העליון בארמון הנציב בירושלים. הוא מתאר את ניסיונותיה האחרונים של בריטניה, בשיתופה של ארצות הברית, להביא לפתרון מוסכם יהודי-ערבי לשאלת ארץ-ישראל, ועוסק בשאלות כיצד טיפל הממשל המנדטורי באלימות ובטרור, בעיקר מצד היהודים, וכיצד נוהלה ההתנתקות החד-צדדית של בריטניה מארץ ישראל. אף שהנציב העליון האחרון אהד את המעשה הציוני, הוא היה בראש ובראשונה בריטי. עובדה זו מסבירה את החלטותיו ואת מעשיו באופן אחר מן ההסבר העולה מן הזיכרון הישראלי. זהו מבט אחר, לא יהודי ולא ערבי, על ימים מכריעים בהיסטוריה של היישוב היהודי, ימי המאבק במדיניות הבריטית ומלחמת האזרחים שפרצה בארץ ישראל בשלהי 1947.
מוטי גולני הוא היסטוריון של תקופת המנדט ושל מדינת ישראל בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. מספריו הקודמים: תהיה מלחמה בקיץ...: הדרך למלחמת סיני 1955-1956, שני כרכים, הוצאת מערכות, 1997; ציון בציונות: ההנהגה הציונית בשאלת ירושלים, 1937-1949, האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון, 2000; מלחמות לא קורות מעצמן: על זיכרון, כוח ובחירה, הוצאת מודן, 2002; ימים אחרונים: הממשל המנדטורי – פינוי ומלחמה, הוצאת מרכז זלמן שז"ר, 2009.