להכין מחזמר על בן־גוריון! זו היתה המשימה שלקחנו על עצמנו, אנחנו, תלמידי כיתות ט', לקראת מסיבת הסיום של חטיבת הביניים.
"מחזמר? עם שירים וריקודים? לא מסתדר לי עם בן־גוריון. הוא היה איש נורא רציני. אבל זאת לא הבעיה שלי," אמר אבא.
"זאת גם לא הבעיה שלי," הצהרתי, אבל טעיתי. זו היתה הבעיה שלי ועוד איך!
מרגע שהתקבלה ההחלטה מצאתי את עצמי בתקופה מטורפת לגמרי, מאוהב, נסער, נלהב, מיוסר, מעריץ, מתגעגע, סובל ונרגש מרומן אהבה כפוך שניהלתי כל אותה שנה עם בן־גוריון ועם פנינה מהכיתה שלי, ט'3.