השטינקר הטוב

"הוא מתקשה להאמין שהוא עושה את זה, שהוא יושב על דוכן עדים ועומד לספר על חיים שכולם סיאוב. ברטון קפלן נראה כמו איש עסקים בתוך נחיל הצהריים שממלא את רובע הבגדים של מנהטן: זקן בעל מצח גבוה, מרכיב משקפיים, בחליפה כהה וחולצה לבנה. פניו וקולו אינם מסגירים רגשות, למעט כמה רגעי עצבנות כשאחד מעורכי הדין שואל משהו שהוא יודע והם לא יודעים".

השטינקר הטוב הוא ברט קפלן, איש כספים של אחת ממשפחות המאפיה בניו יורק, משפחת לוּקֵזֶה. הוא זוכה כאן, באירוניה מובהקת, לשם התואר "טוב" משום שעדותו הפלילה שני שוטרים רבי־השפעה שעבדו בשירות המאפיה ותרמה לפירוקו של ארגון פשע שלם. לפני כן הספיק קפלן לנהל במשך שנים רבות קריירת פשע חסרת מעצורים, עד שנשלח לכלא ל-27 שנות מאסר.

אבל הרי שמענו כל כך הרבה על חוקי הכבוד (אוֹמֶרְטָה) המחייבים את אנשי המאפיה לשתיקה נצחית. אז מה קרה שאותו קפלן התהפך והיה לשטינקר מצטיין כל כך? טוב, קפלן לא רצה למות בכלא. בתמורה לעדותו קצב בית המשפט את עונשו לתשע שנים והבטיח לו את שירותי היחידה להגנת עדים. הוא מת ממחלה כעבור שלוש שנים. רק עובדה אירונית מרתקת אחת היא שבתו של השטינקר הטוב דברה קפלן היא שופטת בית המשפט העליון של מדינת ניו יורק.

ג'ימי ברסלין הוא בלי ספק הצבעוני והמרתק בכתבי הפלילים שעבדו בניו יורק בעשורים האחרונים. מנקודת המוצא של עדותו המצמררת של קפלן בבית המשפט הוא מציג לפנינו את האנשים והמקומות שהגדירו את המאפיה באותן שנים. ברסלין הכיר רבים מהם אישית, וכשהוא מגולל את סיפורו של השטינקר הטוב הוא לא בא למרוח עוד שכבה של זוהר על מעלליהם של הפושעים האלה, אלא לחשוף את אכזריותם, את יהירותם, את אנוכיותם ובסופו של דבר את האיוולת שהביאה לנפילתם.