הַכירו את אלדו בנג'מין, כליא ברק של צרות. כל הפורענויות שאפשר להעלות על הדעת וגם כל אלה שלא - מתרגשות עליו. ולא שהוא לא צפה את זה. אדרבה, החיים הרגילים תמיד נראו בעיני אלדו כגשר צר מאוד מעל שתי תרבויות נפרדות לחלוטין ואוטונומיות למחצה, חברת בית הסוהר מזה וחברת בית החולים מזה, והחשש הגדול שלו היה ליפול לאחד הצדדים - לעולם של צינוקים, סכינים ומעשי סדום או לעולם של מחלקת כוויות, מזרקים וכיסאות גלגלים. השאלה לאן ייפול בסופו של דבר - לזוועת בית הסוהר או לזוועת בית החולים - עוררה בו פחד מצמית. נחשו מה? הוא נפל לשתיהן.
בחול טובעני מציג סטיב טולץ דמות איוב מודרנית - גיבור טרגי בקנה מידה אפי, שמנקז לתוכו את כל התזזית, החרדה וחוסר התוחלת של העת הזאת. בד בבד הוא מצליח לחשוף את השבר של העלילה הספרותית, שדומה שכבר מיצתה כל קלישאה וכל תחבולה, ובעזרת כתיבה חריפה ומודעת לעצמה, לא פעם על גבול הנונסנס, לספר סיפור נוקב ועכשווי מאוד על החיים בעידן עתיר מידע אבל דל מאוד במהות ובתוכן.
חול טובעני הוא רומן פרוע ואנרכי, ספר סוחף שאי אפשר להרפות ממנו - מצחיק ומשעשע, עצוב ומבעית, חד־הבחנה, מלא תובנה ושנון מאין כמותו.