גדעון לואיס־קראוס הוא צעיר אמריקני שמחפש כיוון בחיים. הוא נודד בין ניו ג'רזי, סן פרנסיסקו וברלין, תר אחר משמעות ודרך נכונה. הוא לא רוצה הרבה – רק להבין מה הטעם לחיים, למצוא אהבה ולהשלים עם אביו, רב רפורמי שבגיל 46 יצא מן הארון וגילה שהוא הומוסקסואל. לואיס־קראוס מבלה את זמנו במסיבות, בתערוכות, בשתייה, בעישון ובניסיונות כתיבה כושלים. בליל שכרות, בלי להבין למה הוא מתחייב, מצטרף לואיס־קראוס לאחד מחבריו, ויחד הם מתחילים לצעוד 800 קילומטרים לאורך הקמינו דה סנטיאגו – דרך העלייה לרגל בצפון ספרד, שמוליכה לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה. את הכיוון של חייו מכתיבים לפתע חצים צהובים בוהקים, ובמשך קצת יותר מחודש מתאהב לואיס־קראוס בהליכה, בדרך, בחבריו למסע ובמשמעות שהעלייה לרגל מעניקה לו. אז מה אם הוא צעיר יהודי ששני הוריו רבנים, שעולה לרגל לאתר נוצרי? בעיני לואיס־קראוס זה פשוט מושלם, ואפילו משעשע מאוד. מיד לאחר מכן, כדי לא לאבד את חוש הכיוון, הוא נוסע לבייג'ין, ומשם ליפן כדי לצעוד 1,200 קילומטרים בנתיב עלייה לרגל בודהיסטי שחולף על פני 88 מקדשים באי הנידח שיקוקו. הסבל, הבדידות, הקשיים והתובנות שהוא זוכה להן במסע הזה מובילים אותו לכתיבת פרק נוסף בספר ולשלב האחרון בעלייה לרגל – נסיעה בחברת אביו ואחיו הצעיר לאומן, כדי לעלות, כמו יהודים רבים אחרים, לקברו של רבי נחמן מברסלב בערב ראש השנה.
המסעות הארוכים האלה מתוארים בדרכו המשעשעת, המקורית והחכמה של לואיס־קראוס. הוא מתבונן בעצמו ובבני שיחו בביקורתיות, בחדות ובשנינות שגורמות לקורא ליהנות מכל רגע. כל זה מוביל בסופו של דבר לבירור אמתי של יחסיו עם אביו ולעתיד טוב יותר.