סיפורה המטורף, המחריד והמשעשע כאחד, של אשה צעירה שנהפכת אט-אט לחזירה, בלי לחדול להיות גם אשה. סיפור המעשה מתרחש בפריס של סף האלף, בין האלף השני לשלישי, פריס שהשתנתה לבלי-הכר והיתה לעיר הרוסה, מוכת מלחמות, רעב ודיקטטורה אווילית. על הרקע הזה של חלום-בלהות, המצויר בסגנון ריאליסטי, ואפילו נאיבי, לכאורה – כאילו אין דבר המתקבל על הדעת יותר מן העולם המסויט הזה – חווה המספרת את התמורות המתחוללות בגופה ובנפשה ברגשות מעורבים של אימה והנאה. היא בוחנת את חושניותה המשתנה, את תשוקתה לטעמים ולריחות חדשים, ואת צורות המגע החדשות המתפתחות בינה ובין בני-האדם הסובבים אותה. הספר, המבקש בלי ספק לחבור למסורת הספרותית הארוכה המפוארת של סיפורי מטמורפוזות, למן אובידיוס ועד קפקא, הוא בוודאי גם משל – מוסרי, ואם תרצו, אף פוליטי. אבל את עיקר כוחו וקסמו הוא שואב ממזגו הסוער, הצעיר והשנון, מעסיסיותו וחיוניותו, מן השילוב המגרה והמתגרה של הומור עם אימה ומצוקה, של אירוטיות עם אי-נעימות דוחה, של אגדה עם סיוט.