פדריקו גרסיה לורקה נולד בפואנטוואקרוס (גרנדה) ב־1899 ונרצח בידי יחידת הפלנגיסטים של פראנקו, בעת מלחמת האזרחים בספרד.
לורקה היה משורר, מחזאי, מוסיקאי, צייר וחוקר פולקלור ואף היה מיסדו ומנהלו האמנותי של תיאטרון "לה בראקה" , שנתמך בידי הממשלה הרפובליקנית החדשה של 1930 ונועד להפיץ את הדראמה המקורית ולהביאה לכל קצווי ספרד. עם פרסום ספריו"זמירות" (1927) ולאחר מכן "בלדות צועניות" (1928) ו"שירת הזמר העמוק", קנה לו לורקה מקום של יחוד בשירה הספרדית בת הזמן, והצלחת יצירותיו התיאטרליות, ובעיקר "חתונת דמים" ו"ירמה" (1933), ביצרה את מעמדו כאחד היוצרים המקוריים והחשובים של זמנו. עוד בחייו הפך לורקה לאגדה, ופרסום קובץ השירים החדשני "משורר בנו-יורק" והמחזה "בית ברנארדה אלבה" לאחר מותו העצים את ממדי השפעתו על דורות של יוצרים בכל רחבי העולם - השפעה שלא פגה עד היום. ביצירתו ממזג לורקה השפעות שונות ומגוונות - את צורות השירה הערבית בימי־הבינים, את הזמר הצועני, את הזרמים המודרניסטיים של זמנו ואת מסורת התיאטרון הפיוטי הספרדי - עם סגנון אישי מובהק, המצטיין בחושניות ומוסיקאליות רבה ובשילוב הלירי עם הדרמאטי מתוך חדירה פסיכולוגית בלתי רגילה ותחושה טראגית ביסודה של הקיום האנושי. בתחום הדראמה ידועות בעיקר שלוש טרגדיות הגדולות שלו: "חתונת דמים", "ירמה" ו"בית ברנארדה אלבה" והמחזות "אשת הסנדלר המופלאה", "אהבת דון פרלימפלין ובךיסה בגן" ו"דוניה רוזיטה הרווקה". הוא אף כתב מחזות לתיאטרון בובות, מחזות סוריאליסטיים, כמו "ככלות חמש שנים", "כימרה" ואחרים, ומחזות חדשניים בלתי־מושלמים, שנשתמרו רק בחלקם, כמו "הקהל", וחלקם טרם נתגלה וידוע רק מפי השמועה, דוגמת "מהפיכת הסדום". "חתונת דמים", כמוהו כ"ירמה" ו"בית ברנארדה אלבה", הוא ממחזותיו הבשלים והמורכבים של לורקה - שלושתם נכתבו בשנות חייו האחרונות והעלוהו אל פסגת המחזאות העולמית. עלילה פשוטה מנוצלת כאן לעימות שתי גישות מנוגדות אל החיים:זו שמדריך ערך הכבוד וזו שמדריכה כמיהת האדם למימוש אושרו - במחזה המאחד את מיטב סגולותיו של לורקה כמשורר וכמחזאי.