יאיר זקוביץ, פרופסור למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, רואה עצמו כמשרתה של אמנות גדולה. זה עשרות בשנים הוא מאזין לשפעת קולותיו של ספר התנ"ך, ובחוויית הקריאה הזהירה, המקפידה שלא לגלות בכתב מה שאין בו, הוא משתף את קוראיו ומסייע להם להסיר מחיצות בינם ובין הכתובים.
בספר "ישוע קורא בספרי הבשורה" יוצא יאיר זקוביץ מגדרו יציאה כפולה: הפעם הוא מציץ מן החרכים אל ספר אחר, כמעט "ספר אסור", הברית החדשה, ומתבונן בדמותו של ישוע: " {...} יהודי אחד על הצלב/ עם זוג עיניים שחורות/ פקוחות לעתיד {...}". ישוע שלו מדבר מגרונו בגוף ראשון: "אני ישוע בן מרים/ ילוד נוצה/ שנטבלה בקסת הסופר."
ישוע מעז לדרוש את ספרי הבשורה, ובצרור שירים קצרים הוא מעצב מעין ביוגרפיה חדשה. ישוע, שאינו שלם עם הדמות ששוותה לו בספרי הבשורה ובתרבות הנוצרית על גילוייה השונים, מבקש כאן לשוב ולהיות אדם.