מחווה לשישה סופרים של המאה העשרים

• המתים - ג'יימס ג'ויס
• האיש מן הפינה הורודה - חורחה לואיס בורחס
• ראשונים - ויליאם פוקנר
• שיבה לטיפזה - אלבר קאמי
• במשובת העונשין - פרנץ קפקא
• שכר הסופרים הראשון שלי - איסאק באבל
• האווז הראשון שלי - איסאק באבל

הקובץ הזה הוא מחוות הוקרה של סדרת "פרוזה אחרת", בשלהי האלף המאה, לשישה יוצרים גדולים של המאה העשרים – שישה סופרים, בנים מובהקים של המאה, שהתוו לסיפורת, כל אחד על פי אישיותו המיוחדת ועולמו, דרכים חדשות להתמודד עם המציאות של העידן המודרני. פניה של האמנות בכלל, ושל הספרות בפרט, השתנו לבלי הכר במחצית הראשונה של המאה, וששת היוצרים האלה – ג'יימס ג'ויס האירי, פרנץ קפקא היהודי הצ'כי, איסאק באבל היהודי הרוסי, חורחה לואיס בורחס הארגנטיני, ויליאם פוקנר האמריקאי ואלבר קאמי האלז'יראי הצרפתי – הטביעו על התמורות שחלו בה חותם עמוק, שבלעדיו יקשה לתארן. אכן, לא הם בלבד: המבחר הזה – שאין בו ייצוג לא לווירג'יניה וולף ולא למרסל פרוסט ולא לסמואל בקט, ולא לכמה וכמה אחרים – אינו מתיימר למצות דבר. היצירות הכלולות בו אף אינן ממחישות את כל החדשנות שבכתיבתם של ששת הסופרים. "המתים", הסיפור המפורסם של ג'ויס מספרו שהראשון, עדיין רחוק מההעזה של "יוליסס"; "האיש מן הפינה הוורודה" מאת בורחס, סיפור עממי עסיסי, נכתב גם הוא בראשית דרכו של הסופר ונשאר בבחינת טקסט יוצא דופן בכתיבתו; "הראשונים", שפוקנר במיטבו ובייחודו ניכר בו יפה, הוא מעין פתיחה והכנה לסיפור הארוך והידוע ממנו, "הדוב"; המסה האישית הפיוטית מאת קאמי, "שיבה לטיפזה", לא חוללה סערה כ"הזר" בשעתו. "במושבת העונשין" מאת קפקא ושני הסיפורים מאת באבל, לעומת זה, הם סיפורים הלקוחים מלב יצירתם של מחבריהם. אבל כל היצירות האלה כאחת פנינים הן, וכל אחת מהן אוצרת בתוכה את גדולתו של המחבר, שמכוחה כבש לו את מקומו בספרות המאה.

הקובץ הוא אפוא באמת מה ששמו מעיד עליו: מחווה, מחוות הוקרה מצומצמת, המבוססת על מבחר מתוך מיטב התרגומים הקיימים לעברית של יצירות קצרות פרי עטם של ששת היוצרים. ענין התרגום מילא כאן תפקיד חשוב: הספר נועד להיות גם מחווה צנועה, משנית, לאמנות התרגום לעברית ולכמה מהעוסקים בה זה עשרות שנים, ותרגומים פרי-עטם הופיעו ב"פרוזה אחרת".