הספר מחזיק מבחר מן המכתבים שכתב פרנץ קפקא לפֶליצֶה בָּאוּאֶר, צעירה ברלינאית, במשך כחמש שנים – מספטמבר 1912 ועד שלהי 1917. בפרק הזמן הזה התארס עימה פעמיים ופעמיים ביטל את האירוסים, בפעם השנייה לאחר שנקבע שהוא חולה במחלת השחפת. השנים האלה היו מן הפוריות ביצירתו הספרותית של קפקא. כיומיים לאחר שכתב לפֶליצֶה את מכתבו הראשון חיבר, בלילה אחד, בנשימה אחת, את סיפורו הידוע "גזר הדין", והקדיש אותו לפֶליצbה. בשנים הבאות עבד בין השאר על הרומן "הנעדר", כתב את "הגלגול", התחיל בכתיבת "המשפט" וחיבר רבים מן הסיפורים וקטעי הפרוזה הקצרים שלו. מכתביו אל פֶליצֶה, המגוללים את סיפורה המיוסר של אהבה בלתי-אפשרית, הם כמין דיאלוג-מונולוג אשר ליווה את התקופה הזאת, יריעה רחבה ומפורטת עד בלי די של עדות אישית ישירה, אינטימית ממש, על חייו של המחבר באותן שנים מכריעות – על כתיבתו, על עולמו הנפשי והרוחני הסבוך, על בריאותו הלקויה וחרדתו לה, על לבטיו וחיבוטיו, כמיהותיו, ייאושו וחוסר-האונים שלו. כל אלו, וסגנון הכתיבה הקדחתני, הנפתל, שכמו פורט על כל המיתרים האפשריים של הקול האנושי (ועם זאת קולו של קפקא הוא, שאין לטעות בו), מעמידים תעודה מרתקת, שהיא גם יצירה וידויית יחידה במינה.