באוקטובר 1907 ביקר ריינר מריה רילקה ב"סלון הסתיו" בפריז בתערוכת הזיכרון לצייר פול סזאן, שמת ב־1906. את רשמיו מן התערוכה הוא מספר לקלרה אשתו במכתבים יומיומיים, שמאז הפרסום של עיקרם בספר נהיו לציון דרך. אותם שניים-שלושה שבועות שרילקה מתאר לאשתו במכתביו, פרק זמן שראשיתו הביקור בתערוכה וסופו נעילת התערוכה, הם מן המרתקים והמכריעים לא רק בדרכו של המשורר הגרמני, אלא גם בפרשת היחסים בין אמנות לשירה בכלל.
יתר על כן, צומת הדרכים הנפגשות כאן - דרכו של צייר גדול ודרכו של משורר גדול - מגדיר במידה רבה את מהות המהפך המודרניסטי. המאבק בין אובייקטיביות תיאורית לביטוי רחשי הנפש, בין חומריות הציור למופשטות המילה, מוצא את ניסוחו המעמיק, ועם זאת הלא-פורמלי, במכתבים אל קלרה, שהיא עצמה היתה אמנית ועל כן נמענת אידיאלית לרעיונות המובעים כאן.