ולאדימיר ימליאנוביץ' מקסימוב נולד בשנת 1932 והתחנך במוסדות ילדים. הוא עבד במקומות שונים בכל רחבי ברית-המועצות, עסק במלאכות כחציבה, טייחות וכדומה, ועד ירכתי הצפון הגיע. את השכלתו השלים בכוחות עצמו שלא במסגרת פורמלית. ב־1952 השתקע בקובאן והתמסר לכתיבה. קובץ שיריו הראשון יצא לאור בשנת 1956. בשנת 1961 נתפרסם סיפורו הראשון בכתב־עת ספרותי בעריכת ק. פאוסטובסקי, וב־1964 פירסם מחזה מפרי עטו. סיפורו חיי אדם (1962) הומחז והועלה בתיאטרון המוסקבאי על שם פושקין ב־1965. מאז פירסם מדי שנה, בעיקר בכתב־העת "אוקטיבאר", סיפורים ומחזות, אבל בשנת 1967 נעלם לפתע שמו מרשימת המשתתפים. ב־1971 יצא לאור בהוצאת "פוסיב" בגרמניה ספרו שבעת ימי הבריאה, לאחר שנפוץ קודם בתוך רוסיה ב"סאמאיזדאט", ומיד זכה לפופולריות רבה. ב־1973 גורש מקסימוב מאיגוד הסופרים הסובייטים ויצירותיו הוחרמו בברית-המועצות. ב־1974 הותר לו לצאת למשך שנה לצרפת, שם הוא ממשיך במאבקו למען חופש הביטוי לאינטלקטואלים הרוסים. בסוף אותה שנה התחיל לערוך את הרבעון "קונטיננט" – כתב־עת לענייני ספרות, שמשתתפים בו אינטלקטואלים רוסים ומזרח-אירופאים. ספריו קאראנטין (1975) ופרידה משום מקום (1979) הופיעו ב"ספריה לעם".