ולדימיר נבוקוב נולד ב־1899 בפטרסבורג. ב־1919 עזב את רוסיה וסיים את חוק לימודיו באוניברסיטת קיימברידג' ב־1922. לאחר מכן חי בברלין (1937-1922) ובפריס (1940-1937). ב־1940 היגר לארצות-הברית וב־1945 התאזרח שם. לימד שם באוניברסיטאות שונות, ובשנים 1948-1942 כיהן כאוצר במדור הפרפרים במוזיאון לזואולוגיה משווה בהרווארד, ואף פרסם מחקרים רבים בתחום זה. מ־1948 עד 1959 שימש פרופסור לספרות רוסית ואירופית באוניברסיטת קורנל. משנת 1960 ועד מותו, ב־1977, חי בשווייץ. נבוקוב היה סופר פורה ועסק בתחומי כתיבה רבים. מפעלו הספרותי כולל 16 רומנים, ביניהם תפארת (1932 ברוסית, 1971 באנגלית – ספריה לעם 1973), הזמנה לגרדום (1936), חייו האמיתיים של סבסטיאן נייט (1941), לוליטה (1945), אש חיוורת (1962), אדה (1969), פנין (1953, ספריה לעם 2003), ההגנה של לוז'ין (1964, ספריה לעם 2006). כן פרסם שמונה קובצי סיפורים, שבעה קובצי שירים, קובץ מסות, ספר זיכרונות, שבעה מחזות ותרגומים רבים (שהמפורסם בהם תרגום של "יבגני אונייגין" לפושקין).