נגדי תמיד הוא ספר שירים ראשון של נתנאל לאור. קובץ זה מהווה בן זוג לספר השירים קרוב ראשון, הרואה אור במקביל לו בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
השירים נושאים בתוכם התבוננות פואטית בחוויית היחיד ובמקורות תרבות יהודית מהם הוא שואב, בנסיון לכונן מרחב רוחני, עצמיות ואינטימיות נגד זרם העידן הפוסט-מודרני. הם אף ביטוי להתמודדות ברגעי איום של בדידות אישית, ואל מול אפשרות של התפרקות תרבות ישראלית.
הניסיון לגעת בחוויות אינטנסיביות, שמתעוררות אל מול אתגרים רגשיים ואינטלקטואלים, נענה לניסוח מילולי בקרוב בלבד. הקרוב הפואטי מכונן שיתוף בין דמוי חוויית ההתמזגות של העצמי במיתי, בארכאי, לבין חוויית הריחוק של המודרני מהמסורת. ניסיונות השיתוף השונים משרטטים מרחבים אפשריים לקיום אנושי.
נתנאל לאור הוא פסיכיאטר ופילוסוף, וזהו פרסומו הראשון כמשורר.