נובמבר

תל אביב, 1958. משפחה קטנה על גדות הירקון. גרשונה בת השתים-עשרה מתעבת את שמה, מתאמצת למצוא חברים, וחולמת על גינה בתוך עציץ. בקיץ הזה משתנים חייה. ידידות מיוחד נרקמת בינה ובין הסב העיוור שהגיע במפתיע מאמריקה אחרי שנים רבות של היעדרות.

פרופ' מיכאל מאיר, מחשובי ההיסטוריונים העוסקים בתולדות עם ישראל בעת החדשה, מציב במרכז ספרו את העימות בין אורחות מחשבה מסורתיות ובין אתגרי הזמנים החדשים בהיסטוריה היהודית. התהוות היהדות המודרנית וצמיחת תודעתה העצמית החדשה חייבו התמודדות עם מורשת העבר, במסגרת תהליכי המודרניות בעולמותיה של אירופה, בשלוש מאות השנים האחרונות.

אמרתי לה את כמו תמונת מדבר/ בהתחלה לא רואים דבר/ ופתאום/ שיח יבש, צבוע בצבע החול/ מתקמר אל קצו מן הטל/ מערת נקיק מבוישת, נחבטת/ אל הדפנות בטרוניה חרישית/ עמוד של אש מטפס אל טבורן/ של אבנים שלמות המגלות/ את תמימותן החבויה/ מבעד לחלוקי הנחל האבודים